דוד נולד בשנת 1915 לשרה ולישראל לזרוביץ בעיר יסי שברומניה. לאב הייתה קונדיטוריה. המשפחה הייתה בעלת צביון מסורתי. המשפחה מנתה שמונה אחים: לזר, יוסף, שמיל, יעקב, מרים, ריבה, יהודית ודוד. דוד למד שבע כיתות בבית הספר הרומני. המשפחה עברה לגור בעיר סוליצה.

בספטמבר 1940 מונה גנרל יון אנטונסקו לראש הממשלה וכונן ממשלה לאומית פרו גרמנית.
בין ה-29 ביוני ועד ה-6 ביולי 1941 נערך פוגרום בעיר יסי. ב-29 ביוני 1941 ביימו השירותים החשאיים וסוכני המודיעין התקפות על חיילים רומנים וגרמנים. בעת שיחידות של הצבא צעדו במרכז העיר פתחו אנשי המודיעין, הגסטאפו והשירות החשאי הרומני באש וירו מעל לראשי הצועדים. איש לא נפגע. הממשלה הפיצה שמועה שהיהודים התקוממו ותקפו ביריות את הצבא שעשה דרכו לחזית. הלילה שבין ה- 28 - 29 ביוני היה ליל דמים. בניין המשטרה התמלא בעצורים בייחוד נשים, ילדים וזקנים. מרבית המשוחררים נהרגו בדרכם לביתם. כל יום ה-29 ביוני נמשך הרצח ברחבי העיר וברחובות.

מספטמבר 1941 עד סתיו 1942 גורשו היהודים מהערים והכפרים בהם גרו. במצוות הגרמנים פונו היהודים מהעיר סוליצה והופנו לעיר בוטושאן. המשפחה שכרה דירה בעיר בשכונת העוני. המשפחה התקיימה מחסכונות וכן מעבודה. האחות מרים סרגה וריבה למדה להכין נעלי בד. את הסחורה מכרו ותמורתה קיבלו מזון או כסף. האח יעקב עבד אצל נפחים גויים. בכסף שהרוויח למחייתו פרנס את כל בני המשפחה הענפה.
הצבא האדום שיחרר את האזור. בתום המלחמה פונו בתים רבים שבהם גרו רומנים וגרמנים והמשפחה פלשה לדירה ריקה וחיה בה.

האבא של דוד פתח בעיר קונדיטוריה וכל ילדיו סייעו לו בעבודתו.
בשנת 1944 נשא דוד את רבקה לאשה. בתם נולדה ברומניה.
בשנת 1951 עלתה המשפחה ארצה. בתחילה הופנתה המשפחה לבאר יעקב, שם גרו באוהל. מאחר והבת בת שבע לקתה כל העת במחלות, העבירה הסוכנות את המשפחה לצריף. דוד עבד בראשון לציון, ברחובות ובנס ציונה בהתקנת גגות וייצור רעפים.
בשנת 1955 עברה המשפחה לנווה נאמן, אף כאן עבד דוד בהתקנת גגות רעפים.
המשפחה עברה לרמתיים ודוד היה בעל חנות מכולת בה עבד עם רעייתו עד יציאתם לגמלאות.
בתם של בני הזוג, בת-שבע, יועצת חינוכית בבית הספר הממלכתי א` ובעלת תואר שני בפסיכולוגיה. הזוג זכה ליהנות מנכדה – שגית.
דוד נפטר בשנת 2001, יהי זכרו ברוך.