מרחב זיכרון והנצחה לאירועי שבעה באוקטובר

רס״ן אייל אבניאון נולד ב- 13.6.99 . נפל ב - 1.7.24 , בן 25 במותו.

הותיר אחריו הורים, שרון ואבי ושני אחים, אופיר ונטע.

נפל בקרב במרכז רצועת עזה, כמפקד פלוגה בגדוד 121 , חטיבה 8.

בוגר מחזור כ״ח (2017) בתיכון הדרים שבהוד השרון, במגמת הסטוריה ומדעי החברה.

לאחר סיום לימודיו בתיכון הלך למכינה הקדם צבאית מיצר שברמת הגולן.

בצבא התנדב לקומנדו הימי, ממנו נאלץ לפרוש עקב פציעה במהלך השרות.

למרות הפציעה התעקש להמשיך לשרת כלוחם ויצא לקורס קצינים שלאחריו שירת כקצין בחטיבת הנח״ל.

במהלך המלחמה התנדב לקורס מ״פים מתוך אהבת הארץ ואנשיה, ומתחושת שליחות ורצון עז לתרום למען עתיד טוב יותר.

הוא היה מפקד אהוב שלחם

בנחישות, תוך דבקות במטרה ובו זמנית שמר על ערכים מוסריים ועל טוהר הנשק שלו ושל פקודיו.

אייל אהב לטייל בטבע, לעסוק בספורט, לקרוא, ולהרחיב את אופקיו.

הוא היה צנוע מבפנים החוצה. העיניים התמימות והחכמות שלו וחיוכו הביישני כבשו כל אדם הנקרה בדרכו. רעות וחברות היו ערך עליון עבורו.

אייל ראה את נפש האדם שמולו, היה מנהיג שקט שהציב עשייה ודוגמא אישית כנר לרגליו.

לפני כשנה אייל חזר מטיול ארוך והרפתקני ברחבי אמריקה, במהלכו עבד כחלק מצוות בסירת דיג באלסקה. זו הייתה תחנה אחת מני רבות בארץ ובעולם בהן ייחל לטייל, ולאסוף חויות בדרך שאהב מכל.

בתקופה האחרונה נרתם אייל לסייע במסירות אין קץ למשפחתו, גם במחיר ויתור על תכניותיו האישיות.

זמן קצר לפני שנפל, התחיל אייל את לימודיו במכינה לקראת תואר ראשון בפסיכולוגיה ומנהל עסקים באוניברסיטת רייכמן.

הוא ציפה מאוד לצאת לחיים האזרחיים, ללמוד, להתפתח ולהגשים את חלומו שנגדע למצוא אהבה, להקים משפחה ולהתמסר אליה באותה שמחת החיים ובמאור הפנים, שתמיד הפיץ סביבו.

סרן רון אפרימי ז״ל -23.3.97 - 8.1.24.

רון, בן לשמואל וליהודית, אח בכור לעומרי ולגל ובן זוג לגפן, גדל בהוד השרון.

כילד סקרן, רב-פעלים, יפה תואר ואהוב, שהאמין ש"אין מנוחה למגשימים חלומות": מוטו שעבר כחוט השני בכל אורחות חייו.

מגיל צעיר חיפש משמעות לחיים, גילה עניין והנאה במגוון עולמות תוכן ורצון לחוות כל מה שנמצא בתפר ההוליסטי בין מדע, אנשים ותרומה לכלל.

הוא היה ילד של "גם וגם": מוזיקאי מוכשר, ספורטאי, תלמיד מחונן במגמות הפיזיקה והמוזיקה, מדריך ומרכז בנוער העובד, חניך ומדריך במכינת 'תבור', וקצין ומפקד צוותי הכשרות ולוחמים ביחידת יהל’’ם בצה"ל.

לאחר שחרורו, התקבל לאוניברסיטת תל אביב ללימודי תואר במדעים דיגטליים ומדעי המדינה, עבד בסטארט-אפ חברתי, השתתף בתוכניות מנהיגות, עסק בסנפלינג וצלילה חופשית, טייל בארץ ובעולם, גר עם גפן בתל אביב והיה מאושר.

נפל ברצועת עזה במלחמת ’’חרבות ברזל’’ במבצע עליו פיקד להשמדת אמל"ח מסכן חיים.

ליבו הרחב, האוהב והחומל של רון ויכולתו לראות את האדם שמולו, ממשיכים להשאיר חותם על משפחתו, חייליו וחבריו.

האמין בכל ליבו בזכות למדינה יהודית דמוקרטית ובאחדות העם.

נולדה בשנת 1998, בתם של יחזקאל ז"ל ושרון ואחות קטנה לעדן.

מאי גדלה והתחנכה בהוד השרון, הייתה ילדה חכמה, מוכשרת, בעלת לב טהור ויופי כובש.

עם חיוך מתוק וקשר חם ומיוחד עם משפחתה,  היא הייתה אהובה על כולם.

כבר מגיל צעיר בלטה באצילות נפשה, תמיד שמחה לעזור וקיבלה את כולם באהבה ובכבוד.

מנהיגה מלידה, אישיות חזקה ומלאת שנינות וחוש הומור, חלמה לטייל בעולם ולכבוש אותו.

למרות האובדן הקשה של אביה ב 2017- , מאי לא נשברה והמשיכה בעשייה, נחושה להגשים את חלומותיה.

בגיל 22 ניהלה את האירועים בבר " Beer Garden " בהוד השרון, וחבריה לעבודה זכרו אותה כחייכנית טובת לב ואהובה על כל סובביה.

לצד עבודתה, החלה ללמוד מדעי המחשב באופן עצמאי. מאי אהבה ריצה ואימוני כושר במיוחד, ועבדה במכון הכושר ג'וי, שם ניהלה את בר הבריאות.

בשבת, 7 באוקטובר 2023 , נרצחה במתקפת הטרור בפסטיבל "נובה" סמוך לקיבוץ רעים, לאחר שאיבדה קשר עם משפחתה.

נולדה במושבה מגדיאל (כיום הוד השרון) בשנת 1955 , בת הזקונים של פנינה ושלמה וייסבלט ז"ל, ניצולי שואה מפולין, ואחות קטנה לחנה ודני.

פסי הייתה נערה תמירה ויפה, עם עיניים כחולות ושיער בלונדיני. היא למדה בבית הספר "אורות" במגמת אופנה והייתה חניכה בתנועת הנוער העובד והלומד.

בשירותה הצבאי, שירתה פסי כפקידה בגדוד שריון בסיני במהלך מלחמת יום כיפור.

לאחר מכן, הצטרפה לגרעין שהקים את קיבוץ מורן, ושם הכירה את רפי ז"ל. הם נישאו בשנת 1979 ולהם 4 ילדים:

שי, הילה, קרן וגיא. פסי פיתחה קריירה כמורה למלאכה ותפירה, והייתה דמות מרכזית בקהילת הקיבוץ. פסי הייתה אישה צנועה וחזקה, שמילותיה והאופן בו חיה נחרטו בזיכרון קהילת בארי.

בשבת, ה 7 באוקטובר 2023 , במהלך מתקפת הטרור על קיבוץ בארי, התבצרו בביתה של פסי מחבלים רבים יחד עם בני ערובה נוספים מהקיבוץ.

שעות רבות התנהלה לחימה בין כוח גדול של מחבלים וכוחות צבא וימ״מ עד לטיהור הבית. פסי נרצחה יחד עם אחותה חנה, גיסה יצחק, ואחיינה טל שהגיעו יום קודם לחגוג איתה את החג.

גלית מייזנר קרבונה, בתם של מרינט ושמעון (סיימון) מייזנר, נולדה בשם ג'ינט בסידני, אוסטרליה, בשנת 1957 . בגיל 11.

בעקבות מלחמת ששת הימים, עלתה משפחתה לישראל והשתקעה בקיבוץ בארי.

אנשי הקיבוץ זוכרים אותה כילדה חולמנית, רגישה ואכפתית, אשר יצרה קשרים עמוקים עם סביבתה.

שירתה בצה"ל בחיל האוויר, ולאחר מכן יצאה לשנת שירות בקיבוץ ייט"ב. היא חזרה לבארי, שם הכירה את אלכס קרבונה, מתנדב מאיטליה, והשניים הביאו לעולם שלושה ילדים: מאיה, תום וניקול.

גלית אהבה מוזיקה, סרטים, ובעיקר ספרים.

בהמשך חייה, היא הפכה לספרנית הקיבוץ, תפקיד שמילא אותה באושר ובגאווה.

בשבת, 7 באוקטובר 2023 , במהלך מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס על עוטף עזה, גלית נרצחה בביתה בקיבוץ בארי לאחר שהתחבאה במרחב המוגן ודיברה עם בתה רגעים לפני מותה.

הובאה למנוחות בבית העלמין נווה הדר בהוד השרון.

הותירה אחריה שלושה ילדים, נכדים, אב, אח ואחות.

זכרה יישאר חקוק בלבבות כל מי שהכיר אותה.

התכונה שנורל הכי אהבה בעצמה היא הרצון לעשות טוב לאחר.

עם צחוקה המתגלגל, צחוק של אושר, גרמה לכל אדם להרגיש הכי בר מזל בעולם.

בתם הבכורה של סיגל ומנשה מנצורי, נולדה בלוס אנג'לס ב 5- בפברואר 1998 ועלתה לישראל בגיל 12 .

היא למדה בחטיבת הביניים ״השחר״ ובתיכון ״הדרים״.

אחות גדולה למופת לרויה ושי אותם אהבה בכל מאודה והייתה להם יד מכוונת ומייעצת בכל עת וללא תנאי.

נורל הייתה ידועה בחוזקה ובחוסנה המובהקים, עם יכולת הכלה יוצאת דופן ונטייה לעולם הטיפולי ולתחום האופנה שבו התבלטה כבר מגיל צעיר.

בשירותה הצבאי הצטיינה כמפקדת ת"ש בחיל התותחנים. התעקשה על זכויות חייליה ושינתה את עתידם גם מבלי שהבינו את גודל העזרה בשעתה.

לאחר השחרור נסעה לדרום אמריקה והכירה את עמית כהן. השניים התאהבו ממבט ראשון, מאותו רגע לא נפרדו והספיקו להגשים מעט מהחלומות המשותפים.

לאחר שחזרה החלה ללמוד סטיילינג וקמעונאות ב״שנקר״. עבדה במותג האופנה סבינה מוסייב וקודמה במהירות לתפקיד ניהולי.

מאז ומתמיד ידעה מה היא רוצה, גם כניסתה לתחום האופנה הייתה מבחינתה צעד ראשון לקראת הגשמת חלום גדול שהוא לימודי פסיכולוגיה, ולאחריהם הקמת מיזם המשלב בין פסיכולוגיה לאופנה ומסייע לנערות בסיכון ולאנשים במשבר.

פירוש שמה של נורל הוא המלאך השומר וכזו הייתה למשפחתה ולחבריה. עם אישיות כובשת, ומקור השראה לכל סובביה.

ב 7- באוקטובר 2023, במהלך מתקפת חמאס, נרצחה נורל יחד עם בן זוגה עמית כהן ואחותה רויה במיגונית בקיבוץ רעים. היא הובאה למנוחות ב 15- באוקטובר 2023.

משפחתה פועלת להנצחת זכרה באמצעות מיזם "נורו", המשלב סדנת סטיילינג ותמיכה רגשית לנערות בסיכון ומתוכנן להתרחב לבית פתוח שיכלול פעילויות מעולמות התוכן של נורל, ייתן מענה טיפולי ויהווה עוגן ותמיכה כפי שנורל הייתה וחלמה.

נולדה במושבה מגדיאל (כיום הוד השרון) בשנת 1950 , בתם

של פנינה ושלמה וייסבלט ז״ל, אחות בכורה לדני ופסי ז"ל.

חנה גדלה בבית משפחה צנוע ומסורתי, שם הוריה, ניצולי

שואה מפולין, העניקו לה ילדות מאושרת ומלאת אהבה. לאחר

שסיימה את לימודיה בתיכון למנהל ומזכירות ברעננה, עבדה כפקידה ושירתה בצבא בקיבוץ סאסא ובחטיבת גולני.

בשנת 1971 נישאה ליצחק סיטון, ונולדו להם ארבעה ילדים - ליאור, טל, נועה ורן, בהם טיפלה במסירות רבה תוך שהיא עובדת כמזכירה בבתי ספר בהוד השרון.

חנה הייתה אישה מלאת חיים, חמה ואנרגטית, שהרבתה לטייל בעולם, ליצור אומנות,לבשל ולאפות.

היא נודעה באהבתה הגדולה לאנשים, וביכולת המיוחדת שלה לתמוך ולחבר בין הסובבים אותה.

בשבת ה 7- באוקטובר, במהלך מתקפת הטרור על קיבוץ בארי, נרצחה חנה יחד עם בעלה יצחק, ובנה טל, באירוע בני הערובה בבית אחותה, ה"בית של פסי".

נולד בהוד השרון בשנת 1974 , בנם של חנה ויצחק סיטון ז"ל, אח לליאור, נועה ורן.

טל גדל והתחנך במוסדות העיר, בין היתר בבית הספר היסודי "רעות" ובתיכון כפר הנוער ״מוסינזון״.

הוא היה שחקן בולט בקבוצת מכבי הוד השרון בכדורסל ואהב גם לשחק כדורגל ופינג פונג עם חבריו בשכונה.

לאחר סיום לימודיו, התגייס לצה"ל ושירת ביחידת הקישור ללבנון, ובהמשך, לאחר הסכמי אוסלו, שירת ביחידת התיאום מול המשטרה הפלסטינית.

לאחר שחרורו, למד מדעי המחשב במכללה למנהל בראשון לציון ועבד בתפקידי פיתוח וניהול בהייטק. בשנת 2009 נישא לענבל, והם הביאו לעולם את בנותיהם, זואי וגאיה.

טל היה איש כריזמטי, מבריק ואסרטיבי, שאהב לטייל ולצייר ומעל הכל היה אב מסור ואוהב לבנותיו.

בשבת ה 7- באוקטובר, במהלך מתקפת הטרור על קיבוץ בארי, נרצח טל יחד עם הוריו, יצחק וחנה, באירוע בני הערובה בביתה של דודתו, ה"בית של פסי".

בנם של רוזי וג'יימס, נולד בקהיר בשנת 1947 ועלה לישראל בגיל שנתיים. הוא היה הבן הבכור במשפחה, ואח לעמליה, שנולדה בישראל.

יצחק למד בבית הספר היסודי "קוממיות" בבני ברק, ולאחר מכן בבית הספר "יהלום" ברמת גן, והמשיך לתיכון המקצועי "אורט טקסטיל".

לאחר סיום לימודיו, התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון, לחם במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה, וכחייל מילואים שירת כמפקד טנק במלחמת יום הכיפורים.

לאחר שחרורו מצה"ל, נישא לחנה, ונולדו להם ילדיהם ליאור, טל, נועה ורן. במהלך השנים עבד במגוון תפקידים, בין היתר בחברת "אמקא" ובבנק הבינלאומי הראשון עד שהחל את דרכו בתחום היהלומים והפך למנהל ייצור בדרום אפריקה ונמיביה.

יצחק היה אדם צנוע ואוהב, עם ראש פתוח וחכם, לב רחב ויכולת נתינה אינסופית, שהקדיש את חייו למשפחתו ועבודתו.

בשבת ה 7- באוקטובר 2023 , במהלך מתקפת הטרור על קיבוץ בארי, נרצח יצחק, יחד עם אשתו חנה ובנם טל, בבית גיסתו, "הבית של הפסי", בעודו מנסה לחסום בגופו את הדלת על פי עדויות.

נולד ב 9.3.1995- וכיאה למי שנולד באדר, הוא תמיד הרבה בשמחה.

בן זקונים לאמא אלה, אבא אמיר ואח קטן לדניאל ותום.

יהונתן נרצח במסיבת הנובה ברעים בבוקר ה 7- לאוקטובר ביחד עם בת זוגו - יעל רוזמן ז״ל.

יהונתן היה איש של אנשים, תמיד מוקף חברים והרבה מהם, ידע לגעת בכל אחד בדרכו.

הוא אהב את החיים - וטרף אותם בכל רגע. אהב לרקוד, חייך תמיד, נתן תמיד מכל הלב ועשה הכל בגדול.

הייתה לו שמחת חיים ממגנטת ואישיות כובשת. הוא היה חד, רגיש וטוב לב.

הוא היה רוצה שנלמד ממנו להיות תמיד בשמחה, לעשות טוב, להפיץ אור, להיות תמיד בנתינה ובאהבת חינם. ופשוט להיות טובים יותר.

חגית רפאלי-מישקין (48) מהוד השרון, הייתה דוקטור להוראת מדעים ואמא לשלושה: נועה בת 18 , אורי בן 15 ועידו בן 13 .

היא נרצחה מירי מחבלים בעת שעסקה בהכנות לפסטיבל "מידברן" בנגב.

חגית הייתה אישה של נתינה אינסופית, שתמיד תרמה למען הקהילה ולנזקקים, מבלי להתלונן. בעלת תואר ראשון ושני בביוטכנולוגיה ודוקטורט בהוראת המדעים, ניהלה תכנית לשילוב מורים מהקהילה האתיופית במשרד החינוך.

היא הייתה חלק מקהילת נשות הוד השרון ונודעה בזכות לבה הרחב ונתינתה האינסופית.

כשהחלה מתקפת הפתע של חמאס ביום שבת, ה 7- באוקטובר, הייתה חגית בחוות טל אור, ליד רעים, לצורך הכנות לפסטיבל ׳המידברן׳.

עקב אזעקות צבע אדום ניסתה לחזור לביתה. בדרכה, כאשר היא בפקק בכניסה לחניון רעים יחד עם המוני הנמלטים ממסיבת הנובה - רצחו אותה מחבלי חמאס.

משפחתה הקימה מיזם לזכרה, המוקדש לנתינה למען הקהילה.

חגית הייתה ידועה באהבתה לרקוד, לטייל ולעסוק בתכנון ופיתוח קהילתי, והותירה חותם עמוק על כל מי שהכיר אותה.