נולדתי בשנת 1940 למניה ולאהרון אברמוביץ` בעיר ויניצה שבברית המועצות. אבי עבד בהדפסת ספרים. הבית היה בעל צביון מסורתי. המשפחה מנתה שישה ילדים: יוזיק, גרישה, סימה, יוסי, פנינה ואני.

בשנת 1941 השתתף אבי בקרב עם הצבא האדום כנגד הגרמנים ונהרג במלחמה.
אמי נשלחה למחנה ושם הכירה גבר גרוש ולו שתי בנות. השניים נישאו ונולדו להם עוד שני ילדים.
אני נשארתי בעיר ויניצה וחייתי בהסתר אצל גוי.

רק בתום המלחמה שבה אמי מן המחנה לוויניצה ובאה לקחת אותי. לא רציתי להיפרד ממשפחת הגוי שגידלה אותי. במשך הזמן התרגלתי למשפחה החדשה שאימצה אותי והיה לי טוב בביתם. הפרידה הייתה כמובן קשה וקורעת לב.

בשנת 1945 עברנו מברית המועצות לרומניה אל העיר דרבן, מאחר ואבי החורג היה רומני.
בדרבן למדתי שבע כיתות בבית הספר הרומני. אחר למדתי בעיר אחרת עוד שנתיים.
בשנת 1959 נישאתי למנחם ליטמן ונולדו לנו שתי בנות.
בשנת 1966 עלינו ארצה במטוס מאיטליה.
בתחילה גרנו באשדוד.
בשנת 1976 עברנו להוד השרון.
בני המשפחה קנו יחדיו את בית האבות "סנטוריום הוד-השרון" בו אנו עובדים ואותו אנו מנהלים עד היום.
שתי בנותינו: ריטה - רופאת שיניים, ויהודית - מנהלת בסנטוריום.
זכינו ליהנות משישה נכדים: אורון, אלעד, עומר, עמרי, ערן ועמית.