יעקב נולד בשנת 1913 לאידל וללאה בעיירה בורדושאן שברומניה. לאב היה מחסן יין גדול. יעקב עבד עם אביו. המשפחה הייתה בעלת צביון מסורתי. המשפחה מנתה שלושה ילדים: משה, טוני ויעקב. משה למד שבע שנים בבית הספר הממלכתי.

בספטמבר 1940 מונה גנרל יון אנטונסקו לראש הממשלה וכונן ממשלה לאומנית פרו גרמנית שהסתייעה בתנועה הפשיסטית האנטישמית "משמר הברזל" שבזזו והרגו יהודים.

מספטמבר 1941 עד סתיו 1942 גורשו בין 150 – 185 אלף יהודים מבסרביה, בוקובינה וצפון מולדביה למחנה טרנסניסטריה.

הצבא הצטווה לאסור את יהודי הערים, והחיילים קיבלו הוראה להרוג כל יהודי שימצא באזורים הכפריים. השמדת 160 אלף מיהודי בסרביה ובוקובינה בוצעה בידי כוחות איינזצגרופה D הגרמנית בשיתוף הצבא הרומני והאוכלוסייה המקומית. 150 אלף היהודים שנותרו בשטחים אלה אחרי הרצח גורשו לאזור טרנסניסטריה שבאוקראינה, בין הנהרות בוג והדנייסטר.

יעקב נשלח עם כל גברי העיירה הצעירים למחנה טרנסניסטריה. עקב תנאי החיים הקשים, קור איום שהקפיא את כפות רגליו, מחסור במזון ורעב מתמשך, לקה יעקב במחלת הסוכרת. במהלך הגירוש רבים נורו בידי המלווים הרומנים ואחרים מתו ברעב, בצמא ומהתעללות.
במחנות ובגטאות שהוקמו באזור טרנסניסטריה לא נעשו הכנות לקליטת היהודים. התמותה הייתה רבה בשל תנאי מחייה גרועים והרציחות. כ-90 אלף יהודים נספו במחנה.
האחות העשירה של יעקב שגרה בדורוהוי שלחה מדי פעם לו וליתר בני המשפחה כסף. הכסף היה מועבר בידי נוצרי שהיה נאמן לאחות העשירה. לנוצרי היה אישור לנסוע ברכבת, דבר שנמנע מן היהודים, וכך הכסף הציל את חיי המשפחה ובכללם את חיי יעקב.
בסוף 1943 החזירו שלטונות רומניה את היהודים מטרנסניסטריה למקומות מושבם בעקבות לחצים שהופעלו על הממשל ובשל התקרבות החזית לאזור.
ב-10 באפריל 1944 שוחררה טרנסניסטריה בידי הצבא האדום וגם יעקב שוחרר מן המחנה.
יעקב נסע לבוטושאן.
בשנת 1952 נשא לאישה את גיזלה.
לזוג נולדו שני ילדים בעיר בוטושאן.
בשנת 1965 עלתה המשפחה ארצה והגיעה לבית השמש.
בשנת 1970 עברה המשפחה להתגורר בנווה נאמן.
יעקב עבד בבית חרושת לבשר בלוד.
ליעקב נולדו שני ילדים: יהושע, וצבי - העובד במפעל לברזל.
הזוג זכה ליהנות מנכדה אחת – חנה.
יעקב נפטר בשנת 2000, יהי זכרו ברוך.