נולדתי בשנת 1931 לסופיה ולאברהם בעיר בארצ`י שבלוב. אבי היה סוחר בצמר כבשים והיה אדם אמיד מאד. בבעלותו היה רחוב שלם ובו מסעדות ובתי קולנוע. הבית היה בעל צביון דתי. משפחתי מנתה תשעה ילדים: שרה, ציון, ויקטור, אליהו, גאולה, טובה, שושנה, רחמים ואני. למדתי שנתיים בבית הספר האיטלקי.

לוב הייתה נתונה לשלטון איטלקי. ב-9 בדצמבר 1940 פתחו הבריטים במתקפה על האיטלקים וכעבור חודשיים כבשו את אזור קירינאיקה. הגרמנים שלחו את פילדמרשל רומל לסייע לכוחות האיטלקים ובאפריל-מאי 1941 האיטלקים שבו ללוב. אבי ששנא את האיטלקים שמח, והניף דגלים בריטים. האיטלקים האשימו את היהודים בשיתוף פעולה עם הבריטים והוטלו עליהם עונשים כבדים, חלקם נכלאו במחנות הסגר, חלקם גורשו מלוב. אבי ואחי הבכור ציון ברחו עם הצבא האנגלי והגיעו למצרים ולהודו. האיטלקים שלחו את כל משפחתנו שכללה גם את הסב והסבתא שגרו בביתנו, וכן משפחות נוספות שגרו בבארצ`י, בבנגאזי ובטריפולי לאיטליה אל העיר בנזאנו. שוכנו בבית ספר איטלקי. שוטטנו בעיר, לא עבדנו והאוכל סופק לנו. בשנת 1942 הוסענו אל תחנת הרכבת שם הועלנו על קרון משא וכעבור יממה הגענו למחנה ריכוז באינסברוק שבאוסטריה. הגברים הופרדו מהנשים. הוכנסנו לאולם גדול שבו נצטווינו להתפשט. שיער הנשים נגזז. הדלתות נסגרו והוחדר גז. הקמנו צעקות היסטריות והדלתות נפתחו ואמרו לנו לצאת מהר. חטפנו בגדים ללבוש ויצאנו החוצה. אינני יודע איזה הוראה קיבלו הגרמנים, אך ארע נס משמים. שוב הופרדו הנשים מהגברים. אני, שהייתי בן עשר, הצטרפתי לקבוצת הגברים. עבדנו בהידוק שלג. סבי מבורך ואחיי דוד, אליהו וויקטור הוכו מכות רצח. בוקר וצהריים קיבלנו את מזוננו בקערית פח, וכשהלכנו בשביל בכפכפים היינו תולשים את התרד שצמח לצד הדרך ואוכלים אותו חי בהסתר. אמנו הייתה זורקת לנו מנת לחם על מנת שלא נרעב. סבי שהיה דתי אכל רק לחם ושתה תה. כל שבוע בדק איש אס-אס את נקיון הצריף ואם מצא אבק הולקה האיש בשוט 40 מלקות. כשנשאל סבי, שהיה דתי מאד, אם בפסח יוותר על מנת הלחם הזעומה, ענה הסב שבפסח הוא לא יהיה. בערב פסח שכב מבורך, עצם את עיניו ולא זז. הגרמנים שאלו את המשפחה מה נהוג לעשות עם המת. המשפחה ענתה שרוחצים את המת ועוטפים בבד לבן. הגרמנים, למרבה הפלא, אפשרו את טהרת המת; הביאו בד לבן ועגלה רתומה לשני סוסים. שני האחים והדוד נשאו את הסב ביד 50 מטר עד השער, העמיסו את הגופה על העגלה והביאו אותו לקבורה. כעבור חודש, באמצע הלילה, הודיעו לנו שאנו משוחררים. במחנה היינו כשמונה חודשים. הוחתמנו במשרד על מסמך שלא אונה לנו כל רע ולא עינו אותנו.

בשנת 1943 שוחררנו והועברנו למרסיי שבצרפת. התגוררנו במחנה בחדר גדול בו שוכנו עשר משפחות. נשלחנו לברבור, לליאון ולוויטל. הבריגדה היהודית ריכזה את הילדים לעלייה ארצה. רבים עלו ארצה, אמי סרבה שאעלה. בשנת 1944 שבנו ללוב לבארצ`י. אבי ואחי כבר חזרו לעיר. מגיל 12 למדתי שנתיים בשפה העברית. בשנת 1948, אחרי קום המדינה, עלינו ארצה באמצעות הסוכנות באנייה "גלילה". גרנו בכפר סבא במשך שנה וחצי בבתי הערבים שננטשו. עברנו למושב אלישמע. עבדתי בפרדסים. בשנות ה-50 היה קורס לנגרות בבתי האריזה, עבדתי כמחסנאי, מנהל עבודה ומנהל בית אריזה עד יציאתי לגמלאות.
בשנת 1958 נשאתי לאישה את מרים צרפתי.
נולדו לנו ארבעה בנים: אברהם- סוכן ביטוח, מרדכי- סוכן לבגדי ילדים, יוסף - עובד במחיצות גבס ואילן - קבלן אינסטלציה.
זכינו ליהנות משמונה נכדים: ארבעה בנים הנושאים את השם יעקב וכן: מור, עדי, מאי ועומר.