כ"ץ ריבה (אירן)
נולדתי בשנת 1926 לאלימלך ואסתר איזנברג בעיר דברצן שבהונגריה. אבי עבד בבית המסחר של סבי והיה סוכן נוסע. ביתנו היה בעל צביון דתי. המשפחה מנתה שבעה ילדים: יולי-לאיו, הניו-הלן, טולי-קלרה, מאתיו-עמנואל, לייזר-לאיוש, רחל-צ`ופי ואני. אמי נפטרה בהיותי בת שבע. בעקבות מות האם עברתי יחד עם אחותי טולי לגור אצל סבי וסבתי בנירבטור. סבי היה אחד היהודים העשירים והמכובדים בכפר ועסק בסחר תבואה. דודתי אילון דאגה לטיפוחי וטיפלה בי במסירות רבה. היא לימדה אותי אינספור שירים ודקלומים והייתה גאה בי כשקיבלתי תפקידים ראשיים בהצגות בית הספר. הצטיינתי בבית הספר והייתי מאושרת מאד בכפר. בהשפעת סבתי הייתי מאד אדוקה והיא לימדה אותי תפילות והשגיחה שאמלא את כל המצוות. למדתי בבית הספר היהודי שהיה משותף לזרם האורתודוכסי ולזרם לניאולוגי. אחותי טולי למדה שנתיים בנירבטור ושבה לדברצן. למדתי ארבע שנים ומאחר ולא היה במקום בית ספר תיכון יהודי שבתי לדברצן. סבתי מדברצן דאגה לארוחותינו מאחר ואבי נעדר כל השבוע בשל עבודתו כסוכן. הוא פתח מספר בתי חרושת: לסבון, לאטריות, לחוטים ולתמציות תה. למדתי בבית הספר התיכון ארבע שנים. עבדתי בציור במפעל, עד שהגרמנים נכנסו לעיר.

ב-19 במרס 1944 נכנס הצבא הגרמני לדברצן וההונגרים הריעו להם. מיד הופיעו חוקים כנגד היהודים: עוצר לילה, איסור לצאת מהעיר וענידת הטלאי הצהוב. הכנופיות האנטישמיות תקפו יהודים; שדדו, איימו והִכו. בבית הוחרם חדר ובו שוכן קצין הונגרי בדרגה גבוהה. בעת המלחמה ברחתי עם אחיותיי לבודפשט ושם הסתתרתי בזהות נוצרייה בשם ברקש אירן. בבודפשט עבדתי כל פעם במקום אחר. בתחילה עבדתי ביצור תיקי נשים והתקדמתי בתפקידי. עברתי לבית מלאכה לכפתורים ולבית מסחר לסריגי נשים בבודה. בעבודה חשתי מוגנת אך רחובות העיר נעשו יותר ויותר מסוכנים. החיפושים הלכו ותכפו. גברים רבים נעצרו לחקירה. בתים רבים נהרסו ורבים נהרגו בהפצצות. ההפצצות הכבדות הרסו את כל הגשרים שחיברו את בודה לפשט, כך שלא יכולתי להגיע לעבודה. עבדתי בבית מלאכה לייצור כריות לבגדי נשים. בית המלאכה נהרס עד היסוד.

המפלגה האנטישמית "צלב החיץ" בהנהגת סאלאשי תפשה את השלטון והחל שלטון אימים; יהודי בודפשט שרוכזו בגטאות הובלו לשפת הדנובה, נורו והושלכו לנהר. חיפושים נערכו בעיקר במסעדות. נמלטתי מהמסעדה בזכות אדם שסימן לי להימלט. מזון כמעט ולא היה ואנשים חתכו את בשר פגרי הסוסים ברחובות. ההפצצות הרבות שיבשו את אספקת המים. מתקפות הצבא האדום התחזקו ורעמי התותחים נשמעו בברור. הסתתרתי במקומות שונים עד לשחרור העיר בידי הצבא האדום ב-18 בינואר 1945. עברתי לבית מוגן שבו הצטופפו חברי הנוער הציוני מפחד חיילי הצבא האדום שבזזו, שדדו ואנסו.

במלחמה איבדתי את אבי-אלימלך, שני אחיי, לייזר ורחל-צ`ופי, ורבים מבני משפחתי.
בשנת 1945 עליתי ארצה בעלייה חוקית מטרנסילבניה. מספר הסרטיפיקט שלי הוא: 46/1858.
בארץ נישאתי למשה כ"ץ. אני ציירת חובבת וערכתי תערוכות ציורים בערים שונות.
נולדו לי ולבעלי שני ילדים: גיורא – עובד במחקר, ותמר - עוסקת באומנות.
משה ואני נהנים מחמשת נכדינו: יעלי, אורן, אריאל, רועי ונועה.
היום אני ובעלי מרחיבים את השכלתנו בחוג לגמלאים המתקיים בבית האומנויות.
ריבה נפטרה בספטמבר 2013. יהי זכרה ברוך!