נולדתי בשנת 1920 למרים ושמואל בעיר ברגסאס שבצ`כוסלובקיה. אבי היה סנדלר. לאחר מלחמת העולם הראשונה, בשל היותו נכה מלחמה, קיבל רישיון למכירת טבק. המשפחה מנתה חמישה ילדים: אלישע, ישראל, יפה-שינדל, רבקה-דבורה ואני. הבית היה בעל צביון דתי. למדתי ב"חדר" ושמונה שנים בבית הספר ההונגרי. עבדתי בברטיסלבה כשוליה במפעל ליצור בובות לחלונות ראווה, כנער שליח ואיש קשר בין סוכנים דוברי ההונגרית לבין מפעל צ`כי.

ב-29 בספטמבר 1938 התכנסה וועידת מינכן שדנה בשאלת צ`כוסלובקיה. לאחר הסכם מינכן, קיבלתי הוראה ממנהל המפעל לגבות חוב מראש הכפר שרוב תושביו היו גרמנים. בכפר נתקלתי בגרמנים שענדו סרטים אדומים ועליהם צלב הקרס. כשנחקרתי על מטרת בואי, ספגתי מכות נמרצות ושברו לי שלוש שיניים. אף אופניי נשברו בתקרית זו. זו הייתה היכרותי הראשונה עם הגרמנים. הם איימו עלי שישיגו אותי בכל מקום וקראו לעברי "יהודון".

בברנו ארגן פלש עליות בלתי חוקיות שהיו מתואמות עם הרביזיוניסטים מתנועת בית"ר. חברי מברנו עודד אותי להצטרף, אך הרשימה הייתה סגורה. נתבקשתי להכין תמונת פספורט לעלייה. אך בדרכי לצלם נתפסתי בידי בלשים צ`כיים והועלתי על הרכבת לברגסאס שהייתה אז תחת שלטון הונגריה.

בליל חג המולד, כשהשמירה לא הייתה עֵרנית, נסעתי למונקץ` עם כמה חברים, שם עבר הגבול בין הונגריה לצ`כיה, ולפנות בוקר שבתי לברנו. בתחילת 1939 חצינו ברכבת מיוחדת את ברנו, סלובקיה והונגריה והגענו לנמל קונסטנצה שברומניה. עלינו על האנייה "קאטינה" כשעל סיפונה 800 מעפילים והפלגנו בה. בדרך פרצו מחלות ורבים חלו בדיזנטריה, בדלקת קרום המוח וסבלנו מכינים. חלק ניכר מהמזון התקלקל בדרך והושלך לים. היה גם מחסור חמור במים. ניסו להשקותנו בתה ממי ים ממותק בסוכר, אך התה היה מלוח למדיי ולא ראוי לשתייה. בחופי יוון לא הורשינו להצטייד במזון בשל המגפה. בלב ים הצטרפה אלינו האנייה "ג`יפו" שסיפקה לנו מזון וחלק מסירות ההצלה שלה. "ג`יפו" עלתה על שרטון וטבעה, 750 מעפיליה הצטרפו אלינו.
בחול המועד פסח, אפריל 1939, נחתנו בחוף ויתקין. ירדנו בשלבים. חלק ירדו בנתניה שם נתפסו בידי הבריטים ואחרים הצליחו להימלט. נלקחתי על ידי אנשי האצ"ל לראש פינה. עבדתי בפלוגת העבודה עד שנת 1940. בשנת 1940 התגייסתי ליחידת החפרים וליחידת הקומנדו של הצבא הבריטי. השתחררתי מהצבא הבריטי בשנת 1946.

אמי נספתה במחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו. אחותי יפה-שיינדל ובעלה, שלא היה בעל נתינות הונגרית, ושתי ילדותיהם הצעירות נרצחו בקמינץ פודולסקי. אחותי רבקה-דבורה נשלחה מאושוויץ בירקנאו לברגן בלזן. היא שוחררה בעסקה עם השוודים והצלב האדום והועברה בעיצומה של המלחמה מן המחנה לשוודיה. היא חלתה בשחפת נפטרה בשוודיה ב-1945.
בשנת 1943 נשאתי לאישה את יהודית.
במלחמת השחרור שירתי בגדוד 52 ונלחמתי בדרום ובאזור לטרון.
הקמתי בית מלאכה לליטוש וחריטת כלי זכוכית.
משנת 1974 עבדתי בתעשייה האווירית במשך 11 שנים ויצאתי לגמלאות.
נולדו לרעייתי ולי שלושה ילדים: ורדה, מרים – עובדת בניהול משרד, ושמואל – בהובלות.
זכינו ליהנות מ-9 נכדים: שרון, נטע, טל, ניצן, רותם, יאיר, יצחק, תמר ואסנת, וכן מ-6 נינים: עומר, ליהי, סתיו, יערה, אילה ומעיין.