נולדתי בשנת 1922 לחנה ולנתן בעיר בוטושאן שברומניה. לאבי היה בית קפה. המשפחה הייתה בעלת צביון דתי. המשפחה מנתה ארבעה ילדים: יעקב, רבקה, בטי ואני. למדתי ב"חדר" וכן בבית הספר התיכון הממלכתי.
בספטמבר 1941 הצטווה הצבא לאסור את יהודי הערים, והחיילים קיבלו הוראה להרוג כל יהודי שימצא באזורים הכפריים.

עם פרוץ המלחמה נשלח אבי למחנה עבודה בטירספול וכן גם אני. הייתי בן שבע עשרה כשנלקחתי למחנה ועבדתי בתפירה לגרמנים. עבדתי במחנה זה עד סוף המלחמה.
השתחררתי בידי הצבא האדום.

בתום המלחמה התגייסתי לצבא הרומני ולאחר זמן ברחתי.
הצטרפתי ברומניה לתנועת "דרור הבונים" – קבוצה שהוכשרה לעלייה.
הגעתי ארצה עם קבוצתי בשנת 1947 באנייה "מדינה" ונעצרנו בידי הבריטים. באותה אנייה הפליגה אף רעייתי לעתיד צפורה, אותה לא הכרתי באותה עת.

נשלחנו למחנה המעצר באי קפריסין. באי התוודעתי לצפורה ונישאנו בשנת 1948. באי קפריסין נולד לנו בננו הבכור.
בשנת 1949 עלינו בשנית ארצה אל בית העולים בפרדס חנה. מאחר שאחי גר בסביבה הוא דאג לנו. לאחר זמן מה עברנו להוד השרון.
עבדתי בפרדס ואחר הפכתי לעצמאי וגידלתי עופות בלול בחצר ביתי.
לרעייתי ולי נולדו שלושה ילדים: אבי - בעל בית מלאכה, פנינה - בעלת חנות לאומנות, ושרה - עובדת ברווחה.
זכינו ליהנות משמונה נכדים: יונתן, מיכל, מירב, שרון, אסנת, דנה, דור ונוי וכן מנינה: מאיה.