נולדתי בשנת 1928 לטוני וליהושע בעיר ברלד שברומניה. אבי היה סוחר. המשפחה הייתה בעלת צביון מסורתי חילוני. המשפחה מנתה ארבעה ילדים: מנדל, קרול, דינה ואני.

בספטמבר 1940 מונה גנרל יון אנטונסקו לראש הממשלה וכונן ממשלה לאומנית פרו גרמנית, שהסתייעה בתנועה הפשיסטית האנטישמית "משמר הברזל" שבזזו והרגו יהודים. בהיותי בן שמונה הרומנים תומכי היטלר גזלו את כל רכושנו וכל היהודים הוצאו מבתיהם. באותה תקופה אמי נפטרה ממחלה ממארת. אחיי נלקחו למחנה עבודה ואני נשלחתי לבית יתומים בו למדתי.

ב-23 באוגוסט 1944 עם שחרור רומניה שבתי לבוקרשט. במשך שנתיים חיכיתי לעלייה ארצה. עליתי ארצה עם קבוצת ילדים שהתאספה מכל רחבי אירופה. הגענו ארצה על סיפון האנייה "טרנסילבניה". זו הייתה האנייה הראשונה שהגיעה ארצה ובה 450 ילדים ובני נוער.

גם אחיי, אחותי ואבי עלו ארצה.
הגעתי לחיפה ופגשתי בקרוב ששכנע אותי לעלות לאוטובוס המיועד לבית הספר "מוסינזון" במקום לעלות לאוטובוס לכפר סולד אליו הייתי מיועד.
בפנימיית מוסינזון גרתי ולמדתי במשך שנתיים וכך נשארתי במגדיאל.
עבדתי בארץ בכל מיני עבודות מזדמנות ובכללם בפרדסים.
נשאתי לאישה את מרתה.
לאחר כמה שנים פתחתי בהוד השרון מכבסה הנקראת "קשת".
נולדו לרעייתי ולי שני ילדים: קובי - מנכ"ל בחברה כלכלית גדולה, ואיתן- מנכ"ל בחברת "אריאל" לניתוחים קוסמטיים.
זכיתי ליהנות מחמישה נכדים: עידן ,אורן, ארז, אורן ואילן.