ורדי אברהם-(אדש-אדם) ז"ל
נולדתי בשנת 1932 לאסתר ולחיים רוזבנד בעיר ורשה שבפולין. אבי היה רואה חשבון. המשפחה מנתה שבע נפשות. ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין. לקראת סוף ספטמבר הציע מכר להוריי לעזוב מיד את ורשה ולעבור לביאליסטוק. יום לפני הנסיעה נעצר אבי ברחוב ועקבותיו אבדו. נסענו בעגלה לרוסיה הלבנה לעיר ביאליסטוק. למרות שנאסר עלינו לסחור, עסקו הילדים הצעירים בקניה ומכירת לחם דבר שאפשר את קיומנו. לא פעם הוחרם לנו הלחם. בגלל היותי צעיר מאד, לא נכלאתי בבית הסוהר.

גורשנו לסיביר בשל סירובנו לקבל אזרחות סובייטית. נשלחנו בקרונות של בהמות ובצפיפות בלתי נסבלת. הנסיעה נמשכה זמן רב והגענו לקומי. הוכנסנו לצריף ארוך בו גרו משפחות רבות. כל משפחה קיבלה שטח קטן למגורים. הקור באזור הגיע לכדי 50 מעלות מתחת לאפס ולנו לא היה לבוש הולם לתנאי מזג אוויר קשים אלו. אחותי הבוגרת בת ה-15 הייתה למעשה המפרנסת של המשפחה. היא עבדה בכריתת עצים והעברתם באמצעות סוס למקום המיועד. התמורה הייתה לחם למשפחה. תקופה זו הייתה קשה מכל הבחינות: קור עז, חוסר מזון וילדים מתרוצצים ללא תכלית. בשנת 1941 שוחררנו מסיביר ופנינו לטשקנט. באמצע הדרך אחי חלה בדלקת ריאות ואמי סעדה אותו בבית החולים. לצערנו כוחותיו לא עמדו לו ואמי קברה אותו אי שם בשלג. אנו, ארבעה אחים, הילדים המשכנו לטשקנט כשאנו דואגים לעצמנו. כשהרעב הציק נברנו בפחי אשפה ובכל מקום שאפשר היה להשיג אוכל. שיירות של חיילים עברו בתחנה לכיוון החזית. אנו הילדים התחננו בפניהם שיזרקו לנו מעט אוכל, וכך התקיימנו. כעבור זמן מה הגיעה אמי ללא אחי. נסענו לכפר ואיכר רחמן פינה דיר כבשים עשוי חומר למגורים. המצב החמיר. אמי הכניסה את אחותי הצעירה ואותי לבית יתומים לפליטים יהודים ופולנים. זאת הייתה האפשרות היחידה לקיום. מבחינת מזון התנאים היו סבירים אך מבחינה חברתית היה קשה מאחר והיהודים היוו מיעוט ועל כן ספגנו מכות קשות ועונשים ללא סיבה מוצדקת.

בשנת 1943 עליתי ארצה בעליית "ילדי טהרן" והתקבלנו על ידי הנרייטה סולד. הועברנו למחנה עתלית. התפזרנו בין כפרי נוער, קיבוצים, מושבים ומשפחות מאמצות. הגעתי לבית הספר החקלאי הדתי על ידי כפר חסידים. סיימתי את לימודיי בשנת 1948. בשנה זו הגיעה אחותי למגדיאל. הצטרפתי אליה עד גיוסי לצה"ל בשנת 1950. במסגרת צה"ל שירתי בחיל התותחנים והשתתפתי במלחמות: סיני, ששת הימים ויום כיפור. בשנת 1954 נישאתי לדבורה לבית מזא"ה מהדר. דבורה עבדה כגננת עד יציאתה לגמלאות. דבורה שימשה חברת מועצה וכיום יו"ר תא הגננות בסניף השרון.

למדתי בסמינר למורים ובאוניברסיטה העברית וסיימתי תואר ראשון. עבדתי כמורה והתמניתי למנהל בית הספר `רעות` בהוד השרון עד יציאתי לגמלאות. משנת 1997 אני גמלאי ומתנדב בסניף המורים בשרון בו אני אחראי לניצול שעות הפנאי של הגמלאים בסניף השרון בתכניות תרבות, נופשונים, טיולים וכו`.

לרעייתי ולי נולדו שני בנים: אייל - ד"ר להנדסה גנטית - מנהל המו"פ בחברה גדולה, ועמית –בעל תואר ראשון בכלכלה ובראיית חשבון ותואר שני במנהל עסקים - מנהל את קופות הגמל בבנק.
זכינו ליהנות מחמישה נכדים: יובל, גל, שרון, הדר ורותם.