דילר שרגא

דילר שרגא (פייביש)

ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין. האזור עבר לשליטת ברית המועצות על פי ההסכם שנחתם בין גרמניה לברית המועצות – הסכם ריבנטרופ מולוטוב.
ב-22 ביוני 1941 הפרו הגרמנים את ההסכם והחלה מלחמתם בברית המועצות. הרוסים ברחו מהשטח והגרמנים כבשו את האזור.

בשעה שברית המועצות החלה לפנות את האזור אף אנו עזבנו את עיירתנו צ`צ`נוב ועברנו לסטניסלב. הגענו לשם כפליטים. את כל הפליטים שרצו להשאר בברית המועצות העבירו לסיביר. נדדנו לנובוסיבירסק אל היערות, וחיינו בצריפים במחנות עבודה. עבדנו בכריתת עצים.

נשארנו במקום עד שהפולנים שוחררו והועברנו למקום אחר. אחי דוד לא הוגלה לסיביר אלא נשאר בסטניסלב שהייתה בשליטת הגרמנים. עקבותיו אבדו ולא נודע מה ארע לו. לאחר שהשתחררנו עברנו לאוזבקיסטן. נסענו בדרכים בשיירות. אמי ואחי שאול חלו במהלך הנסיעה; אמי בדלקת ריאות ואחי בחצבת. הם הורדו בתחנת הרכבת, הופנו לבית החולים ושם נפטרו. אחי משה הלך לאיבוד ואני נותרתי עם אחי חיים. הגענו לקוקנט שבאוזבקיסטן ונשלחנו לבית היתומים הפולני. אבי מצא אותנו בשנת 1942 אך לאחר זמן קצר נפטר. אחינו משה מצא את עקבותינו בשנת 1943 בבית היתומים הפולני. היינו אמורים להיות עם ילדי אנדרס אך זה התבטל. נשארנו בבית היתומים הפולני עד שנת 1945, עד השחרור בידי הצבא האדום.

מבית היתומים נשלחנו לפולין. הגענו לאזור ורשה שם אותרנו בידי התנועות והקיבוצים. ברחנו דרך קרקוב, צ`כוסלובקיה, אוסטריה והגענו ללינץ. עברנו אל מחנות היהודים. באיטליה נאספנו לבית היתומים בסלבינו שהיה ביתו של מוסליני ונוהל על ידי משה זעירא מקבוצת שילר. הבית נוהל על ידי חיילים מהבריגדה, הג`וינט ואונרר"א.

בשנת 1948 עליתי ארצה באנייה "קדמה" והגעתי למשמר השרון. חייתי שנה בקיבוץ ואחר פניתי 55העירה.
בשנת 1951 התגייסתי לחי"ר ואחר לחיל חימוש.
עבדתי חמש שנים בנגב בפוספטים באורון.
עבדתי בתעשייה האווירית כמסגר.
בשנת 1959 נישאתי לרעייתי צפורה.
משנת 1964 עבדתי במשך 30 שנה באוניברסיטת תל אביב באחזקה עד יציאתי לגמלאות.

לרעייתי ולי נולדו שלושה ילדים: דבורה - בעלת תואר ראשון ועובדת במחשבים בעירייה, אבי -בעל תואר שני ועובד במחשבים ואלון - נמצא במקסיקו.
זכינו ליהנות משישה נכדים: אור, שחר, קרן, עמנואל, אלמה ומאיה.
אני משלים את השכלתי ולומד בבית האומנויות בחוגים לגמלאים.