גולדווסר מרצל
נולדתי בשנת 1920 לרגינה ולאלכסנדר בעיר זקופנה שבפולין. אבי היה מהנדס בניין. משפחתי הייתה בעלת צביון חילוני. המשפחה מנתה שני ילדים, דולה ואני. סיימתי את לימודי התיכון בדרוהוביץ והתחלתי את לימודיי בטכניון בלבוב. ב-1 בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את העיר אך מיד עזבו והשלטון עבר לידי ברית המועצות. ברחתי עם אבי עד לבוצ`אץ` ומשם עברנו לדרוהוביץ. הגרמנים נכנסו לעיר ימים מספר לאחר ה-22 ביוני 1941, פרוץ המלחמה בין גרמניה לברית המועצות. בעיר הוקמו שני גטאות, מהם נלקחנו למחנות העבודה. במשך הזמן נותר רק גטו אחד בשל האקציות הרבות, ובו רוכזו כל היהודים שנותרו בעיר. עבדתי במשרד של הגרמנים כטכנאי-סרטט. בזמן האקציות נותרנו במשרד על פי הוראת המנהל וכך ניצלנו. אבי עבד כמהנדס במפעל קלינקר צמנט בדרוהוביץ. אף אני הועברתי למחנה זה, גם אמי ואחותי היו במחנה. אמי ואחותי עבדו במטבח ואני עבדתי כתשעה חודשים כטכנאי-סרטט. נשלחנו לבית סוהר בדרוהוביץ בו היו כ-900 גברים מן המחנה. לדרוהוביץ הגיע הילדברנד, קצין אס-אס בכיר ביותר, ובחר 90 איש וביניהם את אבי ואותי. הועברנו למחנה קרפטן אול שהיה באמצע העיר דרוהוביץ, שם הפיקו בנזין ונפט. עבדתי עם אבי במשרה טכנית. כעבור יומיים נודע לנו שכל יתר האנשים שהיו בבית הסוהר נשלחו לברוניצה ושם נספו כולם, כולל אמי ואחותי, זה היה ב-26 במרס 1943. כעבור תשעה חודשים הצבא האדום התקרב ורבים מהיהודים ברחו מהמחנה. פחות מרבע מהיהודים נשארו בחיים. שמענו כי מתכוננים להעביר אותנו למקום סמוך בשם יאסלו שגם שם מפיקים נפט. נשלחנו למחנה ריכוז בפלשוב. אבי עבד כמהנדס בניין ואני עבדתי בעבודה פיזית והפכתי למשגיח הקבוצה, אך ספגתי מכות מהקאפו עד שנזקקתי לעבור ניתוח בעין. עקב קשריו של אבי עם הקאפו מקרקוב הועברתי למחלקת החימוש ועבדתי כסרטט. באחת האקציות חולקנו על פי שמותינו. אני ואבי היינו משני עברי המתרס. שמענו שאנו נשלחים למפעל של שינדלר. הייתי אמור להישלח עם קבוצתי למפעל שינדלר, אך החלפתי את מקומי עם יהודי אחר על מנת להשאר בקבוצה של אבי. הגענו למחנה גרוס רוזן. היינו שלושה ימים במחנה ההשמדה יחד עם קבוצת שינדלר. ביום השלישי הקריאו שמות ואני יצאתי ראשון וכעבור חצי שעה הצטרף לקבוצתי גם אבי. נשלחנו למחנה של שינדלר ובו היינו תשעה חודשים. במחנה עבד אבי כמהנדס בניין ואני כטכנאי-סרטט. המחנה של שינדלר הוקם ברפובליקה הצ`כית בברילניטץ. אבי ואני התגוררנו כתשעה חודשים בברילניטץ בחדר שהיה שייך לאמון גת, מפקד פלשוב. תודות לשינדלר ניצלו חיינו.
השתחררתי עם אבי בליל 9 במאי 1945. הגענו באמצעות אונרר"א למינכן שבגרמניה. סיימתי את לימודי הטכניון במינכן וקבלתי תעודה של מהנדס אלקטרוניקה.
לאחר המלחמה העדתי במשפט שנערך לקצין האס-אס הילדברנד ולעוזרו בברמן שבגרמניה. השניים נידונו למאסר עולם.
בשנת 1951 עליתי ארצה במסגרת עצמאית. בשנת 1959 נישאתי לאניטה.
עד יציאתי לגמלאות עבדתי כמהנדס חשמל בחברת החשמל.
קורות חיי תועדו במכון שפילברג ובחוברת מטעם לוחמי הגטאות.
לרעייתי ולי נולדה בת – לילי.
רעייתי ואני זכינו ליהנות משני נכדים: ליאן ואדם.
כעת אני גר בדיור מוגן "עד 120" בהוד השרון.