בר-אל יוסף ז"ליוסף נולד בשנת 1930 לחיה-לאה ולנתן גוטסמן בעיר סבן שברומניה. בגיל שנה עברה משפחתו להתגורר בעיר בוטושאן, בה התגוררו כ-34,000 יהודים. אביו היה כובען מומחה. הבית היה בעל צביון מסורתי. היהודים עסקו בעיקר במסחר ובמלאכה. משפחתו מנתה הורים ושני בנים. בבית שררה אווירת לימודים, ודברו בו יידיש ועברית. היות והיה קשה לשלוח אותו לחדר, הביאו את המלמד לביתם.
כל תקופת המלחמה משפחתו שהתה בבוטושאן. אנטישמיות חזקה הורגשה ברחבי רומניה והיא הייתה אידיאולוגית. אמנם המשפחה חשה במחסור אך היה אפשר להתקיים. בבית היו מוכנים דרך קבע תרמילי גב ובהם מזון לבריחה חפוזה.
בתי הכנסת שימשו ככיתות לימוד. את לימודי הלטינית רכשו באמצעות כומר שלימדם בבית הכנסת. הכומר מעולם לא רצה לעמוד כשגבו מופנה לארון הקודש, על כן חיפש תמיד זווית בה לא יסתיר את ארון הקודש. סף הדלת של בית הכנסת היה שבור. יחידת חיילים איטלקית שיפצה ותיקנה את הסף. החיילים הללו אהבו מאד מוסיקה ובפרט שירה ונהגו לשיר שירי געגועים למולדת בשעה שהחזיקו על ברכיהם את הילדים היהודים וכביכול שרו להם. בעת המלחמה למד יוסף בבית ספר תיכון יהודי שהוקם במקום מאחר ולא אפשרו ליהודים ללמוד בבתי הספר הממלכתיים.
בפסח 1944 שוחררה העיר בוטושאן בידי הצבא האדום. שחרור רומניה היה ב-23 באוגוסט 1944.
כל המשפחה עלתה ארצה באפריל 1950.
בשנת 1953 נשא יוסף לאישה את רבקה.
בשנים 1966 - 1970 שהתה המשפחה בקנדה, שם שימש יוסף מנהל בית ספר יהודי בעיר ויניפג. יוסף לימד בעיקר מקצועות יהודיים, פעל להכנסת ספר התורה לבית הכנסת ופעל רבות בקרב הקהילה היהודית המקומית.
יוסף לימד ביישוב בני ציון ובסמינר גבעת השלושה. למד לתואר מוסמך בספרות ומשחק. עבר לתחום שפת היידיש, ולמד בישיבה באוניברסיטה בניו יורק, שם קיבל את התואר דוקטור לשפת היידיש.
בארץ השתתף יוסף במפעל להכנת מילון יידיש-יידיש (הורטר-בוק) אך למרבה הצער המפעל לא צלח. יוסף עבר להורוֹת באוניברסיטת בר-אילן ושימש ראש המרכז ללימודי היידיש ע"ש רינה קוסטה. שם גם זכה לפרופסורה. עד יום מותו היה קשור למקום.
ליוסף ורעייתו נולדו שלושה ילדים: ירון-ישעיהו – רופא מנתח לב, טל-אור – במאי, ואלדד – עורך דין. כולם בוגרי צנחנים והשתתפו בכל המלחמות.
הזוג זכה ליהנות מאחד עשר נכדים: יעל, יונתן, ברק, דן, נועה, רותם, דניאל, יוגב, פז, תומר והדר.
יוסף נפטר בשנת 2003, יהי זכרו ברוך