בורטה יצחק
בורטה יצחק (אידק)נולדתי בשנת 1924 לחנה ולשלמה בעיירה ודוביצה שבפולין. זו עיירה קטנה אך מפורסמת בשל הולדת האפיפיור במקום. אבי היה סוחר. הבית היה בעל צביון מסורתי. המשפחה מנתה ארבעה ילדים: הנריק, ארטור, סלה ואני. למדתי שמונה כיתות בבית הספר פרטי.
ב-1 בספטמבר 1939 פרצה המלחמה באזור. בשבוע הראשון ארגנה העירייה את היהודים לניקוי המדרכות. בשנת 1940 אבי רכש עגלה וסוס על מנת לנסוע לגבול הרוסי. באמצע הדרך החליט אבי מסיבה בלתי ברורה לשוב על עקבותיו. נשלחתי למחנות עבודה בגרמניה. עבדתי בעבודות שונות במחנה גטגולין. הייתי במחנה כשנה ולאחר מכן הועברתי למחנה עבודה אוטמוט שם עבדתי בבניין. השומר דאג לשים במקום מוסכם שני כריכים עבורי לבל יראו אחרים. מזון זה סייע לי להחזיק מעמד. כעבור שנה נשלחתי למחנה עבודה ויפט טייכה גם למשך שנה, ואחר הגעתי למחנה עבודה גרוס מסרביץ, שם היה בית חרושת למטוסים. בעלי מקצוע גרמנים פיקחו עלינו. תפקידי היה להבריג משני צידי הכנף. אף אחי הנריק היה במחנה ונשלח לעבודה קשה. הוא נפטר במחנה בשנת 1943. נשלחתי למחנה גרוס רוזן שהיה מהמחנות הגרועים והקשים ביותר. הועלינו על קרונות ונלקחנו לאזור פראג. הגרמנים ברחו ורבים מן היהודים מתו. ירדתי מהקרון ונפלתי לתעלה מחוסר הכרה.
שוחררתי באפריל 1945. מחיילי הצבא האדום הראשוניים שהגיעו על אופנוע ביקשתי לפנותני לבית החולים. כשהתעוררתי מעלפוני שכבתי בבית החולים באולמוץ שבצ`כוסלובקיה. שקלתי 39 ק"ג והטיפול בי היה מסור וטוב. מצבי הבריאותי היה בכי רע והרופא אמר "מהקמח הזה לא יהיה לחם", כלומר אני אמות. כעבור שלושה חודשים החלמתי. נסעתי לעיירה ודוביצה ונודע לי שיהודי ודוביצה רוכזו בגטו, ובשנת 1943 נשלחו בטרנספורט למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו, ובכללם, סביי, הוריי, אחותי ואחי – כולם נספו. בשל מודעה לגיוס לצבא לכל ילידי השנתון שלי ברחתי לגרמניה. במינכן התגוררתי עם דודי ובנו. עברתי ללנדסברג שם הכשירו אותנו לעלייה ארצה.
עליתי בעלייה ב` באנייה "מורדי הגטאות". נעצרנו ונשלחנו לקפריסין. שבתי לארץ ביולי 1948. גויסתי לפלמ"ח לחטיבת הראל בפיקודו של יצחק רבין לגדוד החמישי, והשתתפתי בקרבות. במבצע קדש, בעוג`ה אלפור, נפצעתי בכתפי. סיפרתי למנהל סולל בונה בחדרה שעבדתי במחנות העבודה בבניין והוא דאג לי לעבודות בריצוף בניינים באור עקיבא ולעבודות רבות.
נישאתי לאידה בשנת 1949 ועברנו להתגורר בבית אליעזר.
בזכות הקורסים הרבים שלמדתי, התמחיתי והתקדמתי בעבודתי בסולל בונה; מפועל פשוט, מנהל עבודה ועד רכז סניף הממונה על 300 איש. בניתי וילות בקיסריה ואת מלון סמדר. התמניתי למנהל פרויקט הבנייה של בית החולים הלל יפה, בתי ספר וגנים. בשנים 1988 – 1998 עבדתי כקבלן עצמאי ובניתי וילות.
לרעייתי ולי נולדו שתי בנות: רחל - סא"ל במיל` - סגן מפקד גלי צה"ל, לומדת באוניברסיטה, וחני-פקידה. זכינו ליהנות מארבעה נכדים: עמרי, עודד, אבי וסיון.
בשנת 1991 עברתי להוד השרון, אני מרבה בספורט ושומע הרצאות לגמלאים בבית האומנויות.