ארנפריד ראובן

ראובן נולד בשנת 1922 לגלה ולבנימין בעיירה שטמשיצה שבפולין. האב עבד באטליז המשפחתי. הבית היה בעל צביון מסורתי-דתי. המשפחה מנתה ארבעה ילדים: אברהם, צילה טובה וראובן. ראובן למד ב"חדר" ובית הספר היסודי-ממלכתי.
בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין. בתחילה הגרמנים לא פגעו ביהודים. בתקופה מאוחרת יותר נשלחו היהודים לעבודות כפייה. מאחר וראובן היה כבן 17, מפותח לגילו ורם קומה, קיבל עד מהרה ממכר המשפחה עבודה כעוזר לחשמלאי. בזכות עבודתו המסורה ניצל ראובן מן המשלוחים שהופנו למחנות ההשמדה. הוריו נספו באחד הטרנספורטים שיעדם היה השמדה.
אחיותיו, צילה וטובה, נשלחו למחנה בו עבדו בטוויית חוטים לבדים. אחיו אברהם היה טבח במחנה העבודה.
ראובן נשלח למחנה עבודה הסמוך למחנה הריכוז ברגן בלזן. מן המחנה היה יוצא מדי יום לעבודות בחשמל. הוא עבד במתקני מתח גבוה והיה זריז, נמרץ ומוצלח. בשל היותו דייקן וקפדן זכה להערכה וכך ניצל.
בשנת 1945, בתום המלחמה, הסתבר כי כל האחים ניצלו, אך כולם היו חולים קשה בטיפוס הבטן ובשחפת. שלושת האחים פרט לאברהם נשלחו לשוודיה להבראה והחלמה.
ראובן נשאר בשוודיה עד שנת 1949 ועבד כחשמלאי בעיר גטבורג.
בשנת 1949 עלה ראובן עם כל אחיו ארצה והם התיישבו בתל אביב.
בארץ המשיך ראובן לעבוד כחשמלאי, בתחילה כעצמאי, כמנהל עבודה אצל קבלן ו-15 שנה כמפקח ראשי בבית חרושת "יצהר".
ראובן עבר להתגורר בגבעתיים.
בשנת 1962 נישא לצפורה.
לזוג נולדו שתי בנות: גילה – מורה לחינוך מיוחד, ובתיה – מורה לגיל הרך.
השניים זכו ליהנות מ-5 נכדים: ניצן, יובל, ענבל, עומר ויואב.
ראובן נפטר בשנת 1996, יהי זכרו ברוך.