אריאלי יוסף ז"ל
נולדתי בשנת 1924 לדינה ואריה מילבואר בעיר קוסוב שבפולין. היו לי שלוש אחיות: ברוניה, זושיה וזלמה. לאבי היה מפעל לשטיחים. הבית היה בעל צביון מסורתי. למדתי עד גיל 16.האזור היה מסופח לברית המועצות משנת 1939 עד יוני 1941. כשכבשו הגרמנים את האזור, נלקחתי לעבודה באינסטלציה בווילות שנבנו עבור הגרמנים. בשנת 1942 נערכה אקציה בה נהרגה סבתי. אבי ואני ברחנו ליער ואמי ואחיותיי נמלטו לשכנים האוקראינים. כ-2,200 יהודים הוצאו להורג על הר. הוכנסנו לגטו קוסוב. באקציה האחרונה נשאר אבי בחיים היות והיה בבית העלמין היהודי וקבר בו יהודים שחוסלו בידי הגרמנים. נשלחנו לגטו קולומיאה שם הוכנסנו לבית הסוהר. הוכנסתי לחדר המרחצאות יחד עם כ-500 יהודים. ב-א` בתשרי 1942 פתח את דלת המרחצאות מפקד הגסטאפו וייס. כשראה את הרב ואת יתר היהודים אמר "כולם כאן זקנים". נדחפתי לעברו וכששאל בן כמה אני השבתי `בן 20` למרות שהייתי בן 16. המפקד שאלני מה שם משפחתי וכשעניתי מילבואר פסק המפקד שלפי שם משפחתי איני יהודי.
הוא סיפר לי שבן דודו בברלין נקרא אדולף מילבואר והוא מפקד בגסטאפו. בשנת 1958 נסע אבי לפרנקפורט להעיד במשפטו של הנאצי וייס. עורך דינו אמר לאבי שהמפקד וייס הציל את בנו. אבי השיב "נכון, אך המפקד וייס דאג לחסל כ-90,000 יהודים וביניהם את אמי ואחיותיי". שוחררתי כי סברו שאיני יהודי, יתר 500 היהודים חוסלו ביער שפרוביץ בקולומיאה. נתפשתי והובלתי למנהל העבודה הראשי, יהודי בשם פרסר, שהורה לשוטרים לשחררני. ברחתי עם אבי לקוסוב ומשם נמלטנו להונגריה בעזרת גוי שהעבירנו את הגבול וגבה עבור כל אחד 150 דולר במטבעות זהב. נסעתי לבודפשט כשלרשותי תעודות של נוצרי פולני. הצגתי בפני המשרד הפולני את תעודותיי והפקידה החשדנית אמרה לי "אולי אתה יהודי?" נשלחתי לבדיקה רפואית בה פסק הרופא "הכל בסדר – האיש הוא גוי". הפקידה השיבה "סוף סוף הגיע גוי משלנו". עבדתי במשטרת הונגריה וכן עבדתי בבית חרושת לטכסטיל של גולדברגר - מפעל יהודי שהולאם. עברתי לעיר נויגווארוד בה שהה אבי עד אפריל 1944. היהודים הוכנסו לגטאות. היות ונחשבתי לגוי קיבלתי דירה של יהודי. מאחר והכרתי את נשיא אגודת ישראל הודעתי לו שאחלץ בשלום את ששת ילדיו מן הגטו וכך עשיתי. יצרתי קשר עם הממונה על הנוער הציוני כדי להעביר יהודים את הגבול. הצעירים הגיעו מבודפשט לתחנת הרכבת והעברתי אותם את הגבול. באחד הלילות כשהאמריקאים הפציצו את העיר הלשין שכן לגסטאפו שיש תכונה חשודה של אנשים בביתי, כנראה מרגלים.
הגסטאפו והמשטרה ההונגרית בדקו אותי, את הבחור והבחורה שהיו בביתי והתעודות נמצאו כשרות. לפתע דפקו בחלון 14 איש וראו שהסיפור עם המרגלים נכון. ספגנו מכות רצח. היהודים הצהירו שהם יהודים ואני התחזיתי לגוי. נלקחנו לבית הסוהר והרופא שהכירני הצהיר שאני גוי. כולם נשלחו למחנה הסגר בבודפשט, שולחו לאושוויץ ובדרך ברחו מהרכבת. אני נשארתי בבית הסוהר. כששוחררתי הייתי חייב להתייצב במשטרה. לפני ההתייצבות ברחתי לרומניה. כעבור חודש, ב-23 באוגוסט 1944, שוחררה רומניה בידי הצבא האדום. המשרד הפולני בבוקרשט סידר לי ניירות לפלשתינה. התגייסתי לצבא אנדרס הפולני. בנובמבר 1944 הגעתי ארצה והתגייסתי לבריגדה הבריטית לגדוד השני. אבי הגיע לארץ ב-1945.
בשנת 1949 נישאתי לרחל ונולדו לנו ארבעה ילדים: דינה - אחות, אמנון - טכנאי אלקטרוניקה בתעשייה האווירית, אהוד - איש מחשבים ואמיר עובד במפעל שלי - מפעל למזרונים.
רעייתי ואני נהנים מ-11 נכדים: טלי, יפעת, אור, תמר, נטע, מור, שקד, הילה, ענבל, אפרת ושגיא.
הקמתי את עמותת "סלון" – סיוע לעולים ולנזקקים.
בשנת 1993 קיבלתי את התואר איש השנה מטעם ליונס, ועל תרומתי לחברה זכיתי בתואר יקיר העיר.
יוסק`ה נפטר בראש חודש תמוז תשס"ח
יהי זכרו ברוך.