אובלס דינה

נולדתי בשנת 1928 לרבקה ולנתן קלנה בעיר אוסצ`ינוק שבפולין. אבי היה סוחר. הבית היה בעל צביון מסורתי. המשפחה מנתה ארבעה ילדים: צילה, אביבה, אורי ואני. למדתי שש שנים בפולין. בהיותי בת שנתיים נפטרו אמי ואבי ואנו, ילדי המשפחה, גדלנו במשפחה אומנת.
בשנים 1939 - 1941 חיינו תחת כיבוש ברית המועצות לפי ההסכם מולוטוב-ריבנטרופ, שנחתם עם גרמניה. בתקופה זאת הועברתי יחד עם אחיותיי לבית יתומים פולני שנוהל בידי נזירות. אחי אורי הוכנס לבית יתומים אחר. האוקראינים העבידו את ילדי בית היתומים בפרך בעבודות השדה, רבים מתו כתוצאה מרעב ומצמא.
בשנת 1942, בשעה שהגרמנים היו קרובים לעיר, עלינו כל ילדי בית היתומים לרכבת האחרונה שיצאה לסטלינגרד. בברית המועצות המשכתי את לימודיי שנה נוספת ואחר למדתי חצי יום ועבדתי חצי יום. עם התקדמות הכיבוש הגרמני ברחנו מזרחה ועברנו לעיר קברוב, שם הושמנו במשפחות לשם עבודה. אני עבדתי במפעל טכסטיל עד שחרורי בתום המלחמה בשנת 1945. אחותי אביבה חייתה בסיביר בעיר אומסק וצילה אחותי עבדה כאחות בבית היתומים בז`יטומיר.
שבתי לפולין לבדי ובתחנה בטרנוב ירדתי, והצטרפתי לקיבוץ.
נדדתי עם חבריי הקבוצה בין מחנות העקורים. נדדנו בדרכים לצ`כוסלובקיה, לגרמניה, אוסטריה ולאיטליה. במחנה בגרמניה הכרתי את ישראל, בעלי לעתיד, שהשתייך לקיבוץ אחר ויחדיו המשכנו את מסענו המשותף.
בינואר 1948 עלינו ארצה באנייה "האומות המאוחדות" והגענו לנהריה. מנהריה אספו אותנו והביאו אותנו לקיבוץ גשר שבעמק הירדן.
בקיבוץ גשר עבדתי בשדות וטיפלתי בילדים. בשנת 1949 עזבנו את הקיבוץ ונישאנו במושבה כינרת.
עקרנו לרעננה ונולדו לנו שני בנים: נתן - עובד במשרד הביטחון, ואריה ז"ל.
התנדבתי בויצ"ו וסרגתי למען החיילים.
זכינו ליהנות מארבעה נכדים: עמית, ניצן, רעות ואורית.
עברנו להתגורר ב"עד 120" ואנו נהנים משפע פעילות בחוגים ובהרצאות.