אדר בתיה ז"ל

בתיה נולדה בשנת 1929 ליוכבד וחיים-קרל לבית איז`ק בכפר פקטה אורדו שבצ`כוסלובקיה. שליש מהתושבים היו יהודים והשאר הונגרים, צוענים ואוקראינים. הבית היה בעל צביון מסורתי. במלחמת העולם הראשונה האב היה נהג קטר. היה לו בית מלאכה. המשפחה מנתה שלושה אחים: אברהם, בצלאל ובתיה. עד המלחמה הספיקה בתיה ללמוד בכיתה הראשונה בגימנסיה הממלכתית בעיר סלוש.
ב-19 במרץ 1944 כבשו הגרמנים את האזור.
היהודים רוכזו בגטו סלוש ומשם שולחו בחודש מאי למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו.
כעבור מספר ימים שולחה בתיה אל תאי הגז. מזלה שפר עליה, באותו זמן הפציץ הצבא האדום את האזור ולא היה גז במקלחות וכך ניצלה.
אמהּ ואחיה בצלאל נספו במחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו.
לאחר אושוויץ נדדה בתיה שנה שלמה במחנות עבודה, היא עברה מלטביה עד דנציג. בתיה הועסקה בחפירת שוחות עבור הצבא הגרמני ואף נפצעה באחת ההפצצות.
במאי 1945 שיחרר הצבא האדום את בתיה כשהייתה בצעדת המוות ממחנה העבודה ליד דנציג, היום גדנסק, בצפון הים הבלטי.
בתיה שבה אל ביתה ולא מצאה איש. בתיה הצטרפה אל ההכשרה ברומניה ובאמצעות הג`וינט נסעה לאוסטריה לאזור שהיה בשליטת הבריטים. חודש ימים המתינה בבית המלון עד שברית המועצות נסוגה.
יחזקאל אדר ששרת כחייל בצבא הבריטי אסף את הילדים היהודים ובכללם את בתיה והביאם עם חיל התובלה עד לדרום איטליה לאחת מן הסנטות שמדרום לנפולי.
בשנת 1945 עלתה בתיה ארצה באנייה של הצבא הבריטי והגיעה לרמת הכובש. יאיר, בנו של יחזקאל, פגש בבתיה בשעה ששירת ברמת הכובש. בתיה שירתה בחטיבת הנגב בגדוד 8.
בשנת 1949 נישאו בתיה ויאיר שהיו עדיין חיילים. הזוג קיבל חדר בלוד.
בתיה למדה סריגה, אחר כך לימדה סריגה בחברת אמפיסל ואחר עבדה בחברת ברדר שברמתים. במשך עשר שנים הייתה מדריכה לסריגה במכונות סריגה.
לבתיה ויאיר נולדו שני ילדים: אסף – עובד בחברה לשיווק ירקות ופירות, ואילן – ד"ר להנדסת מים.
לבתיה וליאיר נולדו שישה נכדים: הדס, שחר, צפריר, הילה, אמיר, ועדי.
בתיה נפטרה בשנת 1994, יהי זכרה ברוך.