שלט אבן קטן ומתבלה בפתחו של גן ציבורי יפה ואף הומה ברוב שעות היום ברחוב בן גוריון, נותן רק את קצהו של סיפור. וזה לשונו של השלט: "מועצה המקומית הוד השרון גן האם לזכר לאה ליכטנטל ז"ל, השטח תרומת המשפחה". מי זו לאה ליכטנטל? מי תרם 6 דונם אדמה במרכז רמתיים לרווחת הציבור, בעוד היום, ואתמול, ולפני זמן רב, לא שמענו שנתרמה אדמה לצרכי ציבור. היום מפקיעים ולא שואלים.
ימים ושנים לפני שנוסדה רמתיים המושבה ע"י קומץ מתיישבים, עלה ארצה מרוסיה יצחק ביצ`קוב, סבו של יגאל המייסד של העיתון הזה, בשנת 1904 ורכש אדמה מהבדואי אבו קישק. אדמה שהיקפה מרחוב הבנים, רחוב משאבים, חלק מהצד הצפוני של רחוב בן גוריון, וסוגר את ההיקף רחוב השקמים. בסביבה נרכשו עוד אדמות. כך שניתן לומר שהסנוניות של מייסדי רמתיים הרשמית קדמו בעשרים וחמש שנה. יצחק ביצ`קוב נפטר בשנת 1917 ונקבר בבית הקברות בפתח תקווה. אחרי מותו ירשו בניו משה ואבשלום חלק מהאדמות וחלק אחר, כעשרה דונם נמכר מאוחר יותר למשפחת ליכטנטל. אבי המשפחה יוסף ליכטנטל, עלה לארץ בשנת 1912 והיה חלוץ במרחביה. אחותו של יוסף שחיה באמריקה ביקשה ממנו לקנות לה חלקת אדמה בארץ ישראל, והוא יעבד אותה עד שתעלה ארצה. בקיבוץ מרחביה הכיר יוסף את לאה שגם היא הגיעה למרחביה כחלוצה בשנת 1914, ערב מלחמת העולם הראשונה. הימים היו ימי השלטון הטורקי בארץ - לאה ויוסף עברו את הימים כמו רבים אחרים ברעב ובחוסר, תוך עבודה קשה ומייגעת...
רק בשנת 1929 הגיעה משפחת ליכטנטל לרמתיים. יוסף רכש את האדמה מאחותו וכאן הקימה המשפחה את ביתם עם חמשת ילדיהם.
האם לאה התבלטה מאוד בפעילותה הציבורית. זה בא לה מהלהט החלוצי והסוציאליסטי שהתחנכה לאורו בנעוריה. לא היה שטח ציבורי, חברתי ופוליטי שלא עסקה בו. יחד עם זאת גידלה חמישה ילדים שגם הם מאוחר יותר היו פעילים בשטחי ציבור. האם לאה נפטרה בשנת 1956. זו היתה אבדה למשפחה ולמושבה. על דעת האב ועל דעת הבנים, הוחלט להקים גל עד לזכרה ולזכר פעילותה העניפה. הוחלט להשאיר לשתי הבנות חמדה ורותי ז"ל שגרו במקום, שני דונם לכל אחת, ואת שאר שישה הדונם לתרום למועצה המקומית שבראשה עמד בנימין אבן.
היום הגן היפה והמטופח מלא בילדים ובאמהות ומטפלות. לעת ערב באים לשם נערים ונערות. לא תמיד נשמר הגן על מתקניו וצמחייתו, יש ולעתים יד זדונית מחבלת בו - וחבל. הנה כי כן גלגולו של גן. סיפורה של אדמה שנגאלה לפני כמאה שנה ואשר היום, הודות למשפחת ליכטנטל, יש לתושבי המקום המאוכלס מרחב מחייה ומקום לשבת בו בימי הקיץ מתחת לעץ מוצל, ובחורף להתחמם מקרני השמש המפזזת מבין העצים.
(קדמון יצחק, "גן האם על שום מה?", חדשות הוד השרון, 14.4.00)