| | | עטיה ניסים
נולדתי בשנת 1937 לאסתר ולחואטו בעיר בנגאזי שבלוב. אבי היה פחח. המשפחה הייתה בעלת צביון מסורתי. המשפחה מנתה אחד עשר ילדים: דינה, טוני, רחמים, ג'וליה, יהודית, עמוס, יעקב, איתן, עֹפרה, אילנה ואני. למדתי "בתלמוד תורה" ושלוש שנים בבית הספר הכללי.
בשנת 1941 כבשו הגרמנים את בנגאזי. בשבת נלקחנו לחווה לגידול שוורים של דודי. כל המשפחה התרכזה בחווה זו מאחר והיא לא הופצצה. באזור הזה גרו גרמנים. באחד הימים נכנסו לחווה ערבי וגרמני. הערבי האשים את דודי מכלוף בכור שגנב את תכולת הבית של הגרמני. הגרמני הרים את רובהו והתכונן להרוג אותו. אמי רצה להציל את בן אחיה מכלוף ונעמדה ביניהם. הגרמני הסתובב והלך. מאותו יום לא יכלה אמי לעמוד על רגליה ונפטרה משבץ לב. כעבור חצי שנה רוכזו כל יהודי בנגאזי ונשלחו במשאיות למחנה ג'אדו. מחנה ג'אדו כלל מבנים ענקיים ששימשו מחנה צבאי. הצריפים היו מחולקים באמצעות שמיכות. לכל משפחה הוקצה שטח של ארבעה מטרים בערך. נאסר לבשל במחנה. אם נכנס קצין איטלקי אסור היה לדבר. כל ערב שבת הכינה המשפחה חמין. כשהיה נכנס גרמני ואִתו חייל איטלקי, היה בועט והופך את הפרימוס והתבשיל. אבי מכר את תכשיטי הזהב של אמי. הוא ברח דרך גדרות המחנה אל העיר, קנה קמח והחביאו בציפית של הכרית. אנו היינו תולשים חוביזה וממנה הכנו קציצות. רבים מתו במחנה מרעב ומטיפוס. קצין גרמני רכוב על סוס שחור היה מרביץ בשוט ללא סיבה לכל מי שנקרה בדרכו. פליית כינים היה העיסוק העיקרי. רוב הזמן הגרמנים והאיטלקים לא התקרבו אלינו מפחד הטיפוס והכינים, רק לביקורת היו מגיעים. הגברים מגילאי 11 נלקחו לעבודה - העמסת אבנים. שנה וחצי חיינו במחנה ג'אדו.
בינואר 1943 שוחררנו בידי הבריטים. הועברנו למחנה בומיליאנה שבטריפולי. הבריטים חיטאו אותנו בדי-די-טי, דאגו לנקיוננו, ונתנו לנו ביסקוויטים ותה בחלב. זה היה מעין מחנה הבראה. היינו בהסגר חצי שנה עד שנסענו לבנגאזי. בשנת 1948 עברנו לטריפולי באמצעות הג'וינט, שם חיינו שנתיים. באפריל 1950 הגענו ארצה באנייה "קוממיות". נשלחנו לפרדסיה בה חיינו שלושה חודשים ואחר למעברת רמת הדר. בשנת 1952 נשא אבי לאישה את עליזה נעים ונולדו להם חמישה ילדים. למדתי במעברה עד כיתה ו'. נשלחתי לגדנ"ע והייתי חבר בקיבוצים גינוסר וגזית. התגייסתי לצה"ל לחיל התותחנים.
בשנת 1961 נישאתי לרחל. עבדתי כטייח בבניין וגידלתי תות שדה. בשנת 1968 התקבלתי לעבודה בעירייה – שמירה על שטחים חקלאיים. 21 שנים הייתי יו"ר ועד העובדים, עד יציאתי לגמלאות.
לרעייתי ולי נולדו שישה ילדים: חיים - עובד בעיריית פ"ת, יוסי - נהג מונית, אתי - עובדת בעירייה, גלית, רויטל – גרה במיאמי, ויניב - מרכיב מערכות אזעקה.
זכינו ליהנות מ-15 נכדים: נסים, רחל, מאיר, אלין, חלי, נופר, נסים, ניק, קליף, מרק, ספיר, שובל, אופק, מישל ודניאל.
נסים נפטר בפברואר 2010, יהי זכרו ברוך.
|
|
|