| | | מונטה דבורה ז"ל
נולדתי בשנת 1929 לפנינה ולאורי בעיירה שצ'קוצ'ני שבפולין. עברנו לצ'נסטוחובה. להוריי היו פרות ומהחלב ייצרנו חמאה. המשפחה הייתה בעלת צביון מסורתי. המשפחה מנתה חמש בנות: חנה, הלה, לאה, שרה ואני. למדתי שלוש כיתות בבית הספר הפולני.
ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין. יומיים לפני תחילת המלחמה הובאתי לעיירה שצ'קוצ'ני שם התגוררו סבי וסבתי. בעיירה זו חשתי גיהנום. רצנו לשוחות להתחבא מפני ההפצצות של המטוסים הגרמנים. כשהחלו ההפצצות הכול ברחו ליער. יצאתי אחרונה מן השוחה וראיתי שפצצה יצרה במקום מכתש עמוק. כל הרחוב בו גר סבי נשרף פרט לבית אחד שנשאר על תִלו. נשארנו שבועיים בעיירה. העמסנו עגלה וסוסים ונסענו לצ'נסטוחובה. בדרך ראינו פולנים רבים הרוגים. בבית שמענו על יום הדמים בעיר בו טבחו הגרמנים מאות יהודים שרוכזו בכנסייה ואחר קברו אותם בשוחות. הבאתי לגטו מוצרי מזון אותם קניתי מאיכר. אנו סרגנו ותמורת עבודתנו קבלנו מזון. עדיין נותרו לנו הפרות שסיפקנו לנו מוצרי חלב. בחסול הגטו הגדול התחבאנו במחבוא שאבי דאג לו. אבי עבד בבית חרושת לרהיטים. בימים בהם התחבאנו מתו הפרות מאחר ואף אחד לא האכיל אותן. בעליית הגג שמענו את נאקת הפרות הגוססות. אנו אכלנו את מזון הפרות. כשהגטו הקטן נפתח יצאנו מהמחבוא כי הוא היה בשטח בו התחבאנו. אמי אפתה ואת המוצרים מכרה. אבי יצא לעבודה, ניקה את פסי הרכבת משלג ואת הגטו. אף אני ניקתי את המסילות. בהיותי בתחנת הרכבת חזיתי ברכבת רגילה ובה קבוצת יהודים מבלגיה שהיו לבושים יפה, עם מזוודות שנראו מאושרים למדיי. הם סברו שהם נוסעים לעבודה. כשהודענו להם שהם נוסעים לקראת מותם, לא האמינו לנו. הם היו משוכנעים שהם נוסעים למזרח - להתיישבות חדשה. אחותי הלה עבדה במטבח בגטו. אבי, חנה ואני יצאנו לעבודה בבית חרושת האסאק. עבדנו במחלקת תחמושת אנטי אווירית. אמי ושלוש אחיותיי הצעירות הוצאו להורג בצ'נסטוחובה. בתחילה עשו סלקציה ובה הוציאו את הילדים הצעירים. אמי ושלושת בנותיה חוסלו בבית הקברות היהודי בצ'נסטוחובה. הגטו חוסל באפריל שנת 1943 בעת מרד גטו ורשה, מאחר ושמעו כי קיימת מחתרת כנגד הגרמנים ונוער של תנועת השומר הצעיר מתכונן למרוד. אבי, מעט לפני השחרור, נשלח למחנה הריכוז מאוטהאוזן שם נספה. זה היה ב-17 בינואר 1945. הגרמנים הספיקו להוציא טרנספורט אחרון למחנות המוות בבוכנוולד, ברגן בלזן ואת הנשים למאוטהאוזן. נשארתי עם אחותי חנה בצ'נסטוחובה ואחר עברנו לחודשיים ללודז'. אחותי נשארה לחיות בלודז', אחר עברה לגרמניה לעיר במברג, עלתה ארצה והיגרה לארצות הברית.
יחד עם שמחה עברתי לצ'כוסלובקיה, וינה, זלצבורג ולגרמניה. בשנת 1946 נישאתי לשמחה.
במרס 1949 עלינו ארצה ממרסיי שבצרפת באנייה "נגבה". הגענו לחיפה ומשם עברנו לבנימינה לבית העולים, לתל אביב בו גרו שתי דודותיי שעלו ארצה לפני המלחמה. גרנו בקרית אונו שבה נבנה שיכון בידי תושבי בז'ז'ינה, עברנו לבני ברק ולבסוף להוד השרון.
נולדו לנו שני ילדים: שושנה ואורי העובדים בתחום האלקטרוניקה.
זכינו ליהנות משישה נכדים: רויטל, אמיר, נועם, הדס, מיכל וסיוָן וכן משני נינים: גיל ושירה.
דבורה נפטרה ביולי 2008, יהי זכרה ברוך. |
|
|