| | | זלנפרוינד משה ז"ל
משה נולד בשנת 1921 לחנה ואליעזר בעיירה רימנוב שבפולין. משפחתו מנתה שני בנים: שלמה ומשה. לאביו הייתה חנות מכולת. סבו היה ראש הקהילה במשך שלושים שנה. סבו השתתף בקונגרסים הציוניים השישי והשביעי בבזל. ביתו היה בעל צביון ציוני מסורתי. משה למד בבית הספר העממי ובחדר ואחר כך בתיכון הכללי. לאחר הלימודים בבית הספר הכללי למד בבית הספר היהודי "יבנה". משה השתייך לתנועת הנוער "עקיבא" – נוער ציוני חילוני.
בשנת 1936 התקיימו בחירות לעירייה והחלה אנטישמיות. הוחלט לא להצביע לעירייה. עד אותם ימים, שישה מתוך שישה עשר חברי המועצה היו יהודים. מחצית מתושבי העיירה היו יהודים. זו הייתה עיירה תוססת וציונית בעיקרה.
בשנת 1939, בשנה האחרונה ללימודיו בתיכון, פרצה המלחמה. בשל היות סבו ראש הקהילה נערכו האספות בביתו. העיירה הייתה נתונה תחת שלטון הגרמנים כחודש ימים. העיירה הייתה על גבול ברית המועצות ופולין כשנהר הסן חוצה אותה.
הגרמנים גרשו את המשפחה לברית המועצות שם היו להם קרובים. הם עברו לעיר פשמישל, שם כל אחד נאלץ לפרנס את עצמו, חלק במסחר וחלק בתעשייה.
לקראת יוני 1940 ריכזו הסובייטים את כל הפליטים מפולין בעלי הדרכון הפולני, שלא רצו להחזיק דרכון סובייטי, בתחנות הרכבת ושלחו אותנו לסיביר. ליד העיר טומסק בצ'רמושניק היה מפעל שהוציא את בוליי העץ מהטייגות והם הושטו בנהר טוום. כל בני המשפחה, כולל קרובים של ההורים, עבדו במקום עד שפרצה המלחמה בין ברית המועצות לגרמניה ב-22 ביוני 1941.
בסוף שנת 1941 נסעה המשפחה לאוזבקיסטן אל העיר סמרקנד. הם גורשו מהעיר ועברו לקרסנוגברדוסק שם שרר רעב כבד. בני המשפחה עבדו קשה למחייתם. בית החרושת לסוכר הועבר לעיר מהאזור האוקראיני שנכבש בידי הגרמנים. בית חרושת זה החל לעבוד בשנת 1944. היהודים עבדו בתעשייה הזעירה. הם זרעו סלק והוצע שלא יעשו בסלק מאומה אלא ייצרו ממנו ספירט ובזה עסקו עד סוף 1945. הרעב היה כבד ורבים מתו ממנו. משנת 1942 חילקו 400 גרם לחם לאיש. אביו נפטר בעיר.
בשנת 1945 חתמה ונדה ושילסקה, נציגת הפולנים, הסכם עם ברית המועצות כדי להשיב את יהודי פולין למולדתם.
בשנת 1946 חזרה המשפחה לפולין לעיר ורוצלב, שם התארגנו תנועות נוער ציוניות. משה השתייך לתנועת "גרודוניה". הם עברו מפולין לצ'כוסלובקיה ואחר-כך לאוסטריה שם שהו שנה וחצי ומשם עברו לאיטליה. בינואר 1948 עלו ארצה בעלייה ב' והגיעו לנהריה.
משנת 1949 עד שנת 1985 עבד משה בפרדסנות בחברת "יכין חקל".
בשנת 1957 נשא לאישה את אדית. לזוג נולדו שני ילדים: אליעזר - עובד מס הכנסה, ויוטה - מורה.
משה זכה ליהנות משישה נכדים: עדית, סיון, חן, דניאל, תמיר ויאיר.
על עיירתו רימנוב נכתבו שני ספרים. משה הרחיב את השכלתו בחוג לגמלאים בבית האומנויות.
משה נפטר בשנת 2004, יהי זכרו ברוך. |
|
|