| | | דילר צפורה (פניה)
נולדתי בשנת 1936 לריסל ולפסח קפטן בעיירה דומברוביצה שבפולין. אבי היה חייט. הבית היה בעל צביון מסורתי. המשפחה מנתה שלושה ילדים: חנה, משה ואני.
ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין. האזור בו חיינו ניתן לברית המועצות על פי הסכם שרי החוץ ריבנטרופ מולוטוב. ברית המועצות שלטה בשטח עד 22 ביוני 1941 כשצבאות גרמניה הכריזו מלחמה על ברית המועצות.
הרחוב שבו גרנו היה רחוב היהודים. ברחוב זה הוקם הגטו. הגטו הוקם מיד. בביתנו ובבית סבי גרו עוד משפחות יהודיות. את אבי ואחותי חנה לקחו למחנה עבודות כפייה. אני נשארתי עם אמי ואחי בגטו. אבי ואחותי חזרו בלילה מעבודת הכפייה ואנו הסתרנו את אבא במרתף. נערכה סלקציה אך אנו נשלחנו לביתנו. בפעם השניה שנערכה סלקציה הובלנו לעבר הרכבות. בדרך קבוצת יהודים ברחה ליערות. אנו היינו בקבוצה זו וברחנו ליער ווהלין. הסתתרנו בלילות, ובימים היינו נודדים מכפר לכפר ומקבצים נדבות ואוכל. מדי פעם היינו שומעים בכי של תינוקות שנולדו והושארו ביער מחוסר אפשרות לטפל בהם. מאחר והגויים הכירו את אבי החייט, החביאו אותנו למספר ימים, פעם באסם פעם בבור. פגשנו קבוצת יהודים והתחברנו אליהם. בנינו ביערות שוחות מעצים. אבי ואחותי הלכו לכפר ועבדו בתפירה. לאחר שבוע היו חוזרים ומביאים לנו מזון. אנו התגוררנו בקבוצות קטנות של שתיים-שלוש משפחות על מנת שלא יגלו את עקבותינו. בחודש אדר 1942 התקיפו את קבוצתנו כנופיות אוקראיניות שברחו מבית הסוהר וירו אל מקום המסתור ביער. אבי מצא את מותו בעינויים. עקבות אחותי חנה אבדו. הצטרפתי אל קבוצת יהודים והתקדמנו אל כפרים שבהם אין גרמנים. סירבתי להישאר אצל גוי בכפר עד שאמצא את אמי ואחי, ואכן איתרתי אותם. התחברנו לפרטיזנים והם סיפקו לנו מים, מזון, הגנה ומגורים בשוחות, אך לא יותר משבועיים בכל פעם. כל העת נדדנו על מנת לא להתפש. קבוצת היהודים והפרטיזנים מנתה כ-50 איש. נדדנו ביערות עד ששוחררנו בידי הצבא האדום ב- 1945.
הגענו לקייב שבאוקראינה ואחר שבנו לפולין כפליטים. הגיעו שליחים מהג'וינט ומאונרר"א ונסענו לאוסטריה ולאיטליה. בשנת 1946 באיטליה הופרדו הילדים ממשפחותיהם. נשלחתי לסלבינו ליד מילנו לבית ילדים שהיה ביתו של מוסליני. הבית נתרם למען ילדי השואה. במקום רוכזו כ-800 ילדים מארצות שונות. שהינו במקום כשנתיים. את המקום ניהל משה זעירא מקבוצת שילר שנקרא בפינו "אבא משה". למדנו מעט לצחוק, לחייך, לכתוב, לרקוד ולשיר בעברית.
ביוני 1948 החלו להעלות אותנו ארצה למשמר השרון וחניתה. אני עליתי ארצה בינואר 1948 והגעתי לגבעת שמואל שם התגוררו אמי ואחי. התחלתי ללמוד בכיתה ה'. בשנת 1954 התגייסתי לצבא ובתום השרות השלמתי את לימודי התיכון.
בשנת 1959 נישאתי לשרגא ועבדתי בפקידות ובהנהלת חשבונות והוסמכתי למנהלת חשבונות. עבדתי עד יציאתי לגמלאות.
לשרגא ולי נולדו שלושה ילדים: דבורה - בעלת תואר ראשון ועובדת במחשבים בעירייה, אבי - בעל תואר שני עובד במחשבים ואלון - נמצא במקסיקו.
זכינו ליהנות משישה נכדים: אור, שחר, קרן, עמנואל, אלמה ומאיה. |
|
|