| | | דורון שושנה
נולדתי בשנת 1939 לסופי ולאברהם לביא בבארצ'י שבלוב. משפחתי הייתה משפחה אמידה ביותר. אבי היה סוחר צמר כבשים במצרים, הודו, אסיה ובאפריקה. הבית היה בעל צביון דתי. המשפחה מנתה תשעה ילדים: ציון, ויקטור, רחמים, יעקב, אליהו, שרה, גאולה, טובה ואני.
לוב הייתה נתונה לשלטון איטלקי. ב-9 בדצמבר 1940 פתחו הבריטים במתקפה על האיטלקים. וכבשו כעבור חודשיים את אזור קירינאיקה. הגרמנים שלחו את פילדמרשל רומל לסייע לכוחות האיטלקים ובאפריל-מאי 1941 כבשו האיטלקים את לוב. אבי שהיה שונא איטלקים שמח והניף דגלים בריטים. האיטלקים האשימו את היהודים בשיתוף פעולה עם הבריטים ועל יהודים רבים הוטלו עונשים כבדים, גירושים מלוב ומחנות הסגר באיטליה. אבי ואחי ציון נסו עם הצבא הבריטי למצרים ולהודו. משפחתי גורשה יחד עם משפחות נוספות מבארצ'י, בנגאזי וטריפולי לאיטליה לעיר בנזאנו. שוכנו בבנין גדול שהיה בית ספר איטלקי.
בשנת 1942 הוקף הבניין בכוח גרמני ואנו הועלנו על רכבת משא ונשלחנו למחנה הריכוז אינסברוק בגרמניה. הפרידו בין הגברים והנשים. הוכנסו לאולם מקלחות גדול בו התפשטנו, ואת שערותינו גזזו. הנאצים החלו להחדיר גזים ואנו צעקנו בהיסטריה. ארע נס ודלתות חדרי המקלחות נפתחו והורו לנו לצאת במהירות. חטפנו את בגדינו ויצאנו במהירות מן המקום.
הייתי בת שנתיים וחצי בשעה שנשלחתי למחנה, וכל היום בכיתי מרעב. הגרמנים חילקו לנו שלוש פרוסות לחם ליום, ואמי לקחה את הפרוסות שנועדו לי ולרחמים שנולד שנה אחריי ונתנה לאחיי הגדולים. אימא סברה שלי ולאחי הצעיר אין כלל סיכוי לשרוד את המחנה ולכן קיוותה שהפרוסות יועילו יותר לאחיי כדי שיוותרו בחיים. אני ואחי הצעיר רק ינקנו חלב ושתינו מים. אחיי היו תולשים עלי תרד שגדל בצידי השבילים באמצעות כפכפי נעליהם מאחר שאסור היה להתכופף ולתלוש את התרד בידיים. גם מן התרד היו ניזונים ואוכלים אותו חי. היינו במחנה כשמונה חודשים ושוחררנו בינואר 1943.
בשנת 1943 הועברנו למרסיי שבצרפת לאזור שהיה בשליטת הצרפתים. חיינו במחנה חופשי וסופק לנו מזון. גרנו בחדרים גדולים בהם שוכנו כעשר משפחות. הועברנו ממרסיי לברבור, לליאון ולוויטל. בשנת 1944 שבנו לבארצ'י שבלוב.
בשנת 1948, לאחר קום המדינה, עלינו ארצה באמצעות הסוכנות באנייה "גלילה" עם כל בני משפחתנו, כולל אבי ואחי ציון, שחזרו ממצרים. הגענו לכפר סבא וקיבלנו לידינו בית ערבי נטוש. עברנו למושב אלישמע וגרנו במעברה בצריפים.
בארץ התחלתי ללמוד החל מכיתה ג'. אבי נפטר באלישמע, אחיי נישאו ונשארתי עם אמי המבוגרת ועם אחי הצעיר רחמים. עזרתי בעול הפרנסה ועבדתי בחקלאות בקטיף כותנה, בבוטנים ותפוחי אדמה, ובבית אריזה לפרי הדר.
בשנת 1960 נישאתי לאברהם.
נולדו לנו ארבע בנות: סופי - מנהלת מחלקה בבנק, ניצה - מורה בתיכון, ענת - עובדת סוציאלית ויפעת - מנהלת מחלקה בחברת תקשורת.
זכינו ליהנות משבעה נכדים: ליאור, חן, התאומות: צליל ושיר, דביר, דנה ועמרי. |
|
|