| | | גל משה ז"ל
נולדתי בשנת 1930 לגניה ולחנוך גלס בעיר שאוולי בליטא. אבי היה מודוליסט בבית חרושת לנעליים "באטא" שנקרא בליטא "באטס". הבית היה בעל צביון מסורתי. המשפחה מנתה חמישה ילדים: דבורה, רחל, מאשה, שמריהו ואני. למדתי ארבע כיתות וגם למדתי בבית ספר פרטי "יבנה" בו לימדו עברית.
ב-1940 נכנס כוחות ברית המועצות לליטא וב-24 ביוני 1941 כבשו הגרמנים את ליטא מידי ברית המועצות.
משפחתי הצליחה לברוח בטרם הגיעו הגרמנים אל העיר. אבי פגש בליטאי אחד שעבד בבית החרושת שאמר לו: "אדון גלס, אל תברח מן העיר. אנו נניף את דגל ליטא החופשית ויהיה טוב פה בעיר". אבי הלך לביתו והודיע לאשתו שתארוז את מטלטליהם וכי הם עוזבים מיד, מאחר והגוי היה ידוע כאנטישמי גדול ובוודאי זמם להרגם.
אמי הגיפה היטב את דלתות הבית כי הייתה בטוחה שישובו אל מקום מגוריהם.
אחרי תלאות רבות בדרכים הגענו אל העיירה קטוקורגן שבאוזבקיסטן וחיינו בה עד שנת 1945.
מאחר ואבי היה מבוגר כדי להלחם, גייסו אותו לצבא העבודה בברית המועצות.
אני למדתי בבית הספר מחצית היום ומחצית השנייה עבדתי, כמו כן למדתי חרטות. אחיותיי עבדו בטיפול בילדים ובתינוקות במעונות העובדים.
איש מבני משפחתי לא נפגע במלחמה. בתום המלחמה שבנו לליטא אל העיר וילנה. התחלתי לעבוד בבית חרושת לרדיו אותו פירקו הרוסים בגרמניה והעבירוהו בשלמותו לליטא.
העלייה מברית המועצות נאסרה לכן הוקמה תנועה מחתרתית שנקראה "הבריחה" שמטרתה להבריח יהודים מברית המועצות אל מעבר לגבול.
שתי אחיותיי, דבורה ורחל, עבדו בעירייה והן הנפיקו אישורים לנסיעה ברכבת. הנסיעה מעיר לעיר הייתה טעונה אישור נסיעה. הן החתימו את ראש העיר על הטפסים וכך התאפשר לנו לעבור לפולין. מאחר ומישהו הלשין עלינו, יצאנו מהר, אך אבי לא הספיק לצאת מליטא ונפטר שם.
בדרכי ארצה מפולין הכרתי את שרה רעייתי לעתיד.
ב-13 באפריל 1947 עליתי ארצה מנמל מרסיי שבצרפת באנייה "תיאודור הרצל" ועל סיפונה 2,641 עולים. נשלחתי למעצר בקפריסין ובדצמבר 1947 עליתי ארצה. התגוררתי בקיבוץ בית השיטה ואחר הייתי בין המייסדים של קיבוץ נתיב הל"ה, משם עברתי להוד השרון.
התגייסתי לצבא לבה"ד 2 בחיפה ולמדתי טכנאות מטוסים. שירַתִּי בצבא חמש שנים.
עם שחרורי עבדתי בתעשייה האווירית כהנדסאי עד יציאתי לגמלאות.
נישאתי לשרה בשנת 1956 ונולדו לנו שני ילדים: אבי – עובד בהיי טק, ואהובה - מורה למתימטיקה.
התנדבתי לפעילות במסגרת המשמר האזרחי.
זכינו ליהנות מחמישה נכדים: יובל, רביב, עומר, יניב ואלון.
משה נפטר במרס 2009, יהי זכרו ברוך.
|
|
|