| | | בליץ מאיר ז"ל
מאיר נולד בשנת 1922 למרים וליהודה-שבתאי בעיירה ביאלה דונייץ שבפולין. לאביו הייתה חנות לבגדי הלבשה. הבית היה בעל צביון חרדי מאד. המשפחה מנתה שישה ילדים: שרה, מנדל, טולצה ומאיר. מאיר למד בבית הספר העממי ובישיבה.
ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לאזור ומשפחתו ברחה ברגל לעיר אחרת בפולין, בה גרו קרובי משפחה. באמצע הדרך אבדו מאיר ושרה את דרכם. מאיר עלה על רכבת ודרך החלון הבחין באחותו שרה שישבה ברכבת הסמוכה והורה לה לרדת ולהתלוות אליו. האחות אכן הצטרפה אליו והם המשיכו יחד בנסיעה. כל הרכבות נסעו מזרחה והם הגיעו לברית המועצות, לעיירה בין הרים שם התקבלו כפליטים בסבר פנים יפות. הוריו נספו במחנה בלז'ץ.
מאיר היה בן 17 ואחותו בת 15. כל העת הפצירה ודחקה בו אחותו לשוב ולהתאחד עם הוריה. היא נרשמה לשוב לפולין. בשעה שכבר קיבלה היתר לשוב, נסגר הגבול ולא הייתה כבר כל אפשרות לנסוע. כך, בלית ברירה, נשארה עם אחיה שהפך לגביה לאם ואב וגונן עליה. מאיר עבד בהעברת קמח ומלח ועסק במכירות. כל הפליטים נדרשו לקבל עליהם אזרחות רוסית ותעודת זהות. מאחר ומאיר סרב, נשלחו האח והאחות לסיביר ושם עבד מאיר בכריתת עצים ביערות, ואחותו בהסקה בקיטור. השניים חיו במקום עד שנת 1943 שנה בה שוחררו ועברו לאוזבקיסטן. בעיר התגוררו יהודים רבים. מאיר עבד כסבל, ואחותו תפרה שקי כותנה.
עם תום המלחמה שבו האחים לקרקוב שבפולין וביקשו להצטרף לקיבוץ דתי. הם הצטרפו לקיבוץ, שם הכיר מאיר את רעייתו דבורה.
מאיר ודבורה נישאו בשנת 1945. הם עלו ארצה בעלייה ב' כשהם נוסעים לצ'כוסלובקיה ולגרמניה ומתחזים ליוונים. בסוף הגיעו ללה סוטה שבצרפת ומשם עלו על סיפון האנייה "לטרון".
כל פליט היה יכול לשאת 12 ק"ג במזוודה, אך אפילו משקל זה לא היה ברשותו.
כבר ביציאה מן הנמל עלתה הספינה על שרטון והתמלאה במים. הגברים רוקנו בדליים את המים. במשך 12 יום שטו כשהם דואגים להשאיר את הסיפון ריק מאדם. בהגיעם לנמל נתפשו בידי הבריטים ונשלחו למעצר באי קפריסין. באי שהה שמונה חודשים עד עליתו ארצה בשנת 1947. מאיר ורעיתו נשלחו למחנה עתלית ומשם לקרית מוצקין.
בנימין אבן שעבד בסוכנות הפנה אותם לרמתיים. הזוג קיבל דירה וחי בה עם עוד שתי משפחות, מהונגריה ורומניה, במשך שנה. מאיר, מיומו הראשון בארץ היה מנוי על עיתון דבר ושלט בשפה העברית על בוריה בזכות לימודיו בישיבה.
מאיר עבד בחקלאות, בקטיף בכפר מל"ל אצל אביו של אריק שרון, בחברת "סונינו מילאנו" במכונות סריגה, בהתקנת רעפים, בלשכת העבודה כפקיד ומנהל לשכה ושותף באולם שמחות.
לזוג נולדו שני ילדים: יהודה ברק - שותף בחברת מעליות, ומרים זכאי - מורה.
מאיר היה חבר ופעיל במפלגת העבודה והתנדב בחלוקת אוכל למשפחות נזקקות במשרד הסעד.
מאיר זכה ליהנות משבעה נכדים: דגנית, יובל, נופר, קרן, דנה, איה, עומר ומנינה - שירה.
מאיר נפטר בשנת 2000, יהי זכרו ברוך. |
|
|