| | | ד"ר אלקלעי פרץ (מקס)
נולדתי בשנת 1924 לצפורה-זציפרה ויוסף בעיר דופניצה שבבולגריה. בעיר זו חיו 20,000 נפש, מתוכם 3,000 יהודים. אבי היה בעל מכולת. לאחר ששבר את רגלו, ירד מנכסיו. אמי עבדה כתופרת ותמכה במשפחה. הבית היה בעל צביון מסורתי, משכיל וציוני. המשפחה מנתה שישה ילדים: רפאל, רשל-רחל, הרצל, אלברט-אברהם, נסים ואני. סיימתי את הגימנסיה ב-1942 לאחר 12 כיתות לימוד. בשעה שהייתי אמור לקבל את תעודת הגמר הייתי במחנה עבודה.
במרס 1941 הצטרפה בולגריה לכוחות ה"ציר". הגרמנים היו בעלי הברית של מלך בולגריה, בוריס השלישי, וממשלתו. בתקופה זו חלו הגבלות רבות על היהודים כולל ענידת מגן דוד צהוב. תושבי הבירה סופיה פונו לערי השדה. בביתנו קלטו הוריי את דודי עם בני משפחתו.
בשנת 1942 נלקחתי למחנה עבודה גורנה אורחוביצה שבצפון בולגריה.
בשנת 1943 הועברתי למחנה עבודה בסווטי ווראץ' שבדרום בולגריה בגבול יוון.
ב-1944 נשלחתי למחנה עבודה בסביבות לובץ' שבמזרח בולגריה. פרט לאחי נסים שהגיע לישראל ב-1941, שאר אחיי נלקחו למחנות עבודה. אחי הרצל הועבר למחנה הסגר. אחיי רפאל ואלברט ספגו מכות. אני סבלתי ממלריה, פורונקולוזיס וכינמת. התנאים היו נסבלים. עבדתי במחצבות בריסוק אבנים, בסלילת כבישים ומסילות ברזל. הוריי ואחותי הנשואה שהו בביתם. בשנת 1943 הועברו יהודי יוון בקרונות פתוחים דרך בולגריה למחנות ההשמדה בפולין. כתחנת ביניים הוכנסו חלק מהם ליממה לעירנו והיינו בסכנה שמא נצורף למשלוחים המיועדים לפולין. הצלת יהודי בולגריה חלה ברגע האחרון הודות לעם הבולגרי, הכמורה והמלך בוריס.
בשנת 1944 שוחררנו בידי הצבא האדום ושבתי לעירי. התנדבתי לגדוד רגלי יחד עם אחי אברהם. הגענו עם הגדוד למזרח יוגוסלביה במטרה לגרש את האויב הנאצי מהארץ. כעבור שלושה חודשים, בגמר המלחמה, שוחררנו מהצבא ונרשמתי לבית הספר לרפואה בסופיה. למדתי עד שנת 1949. בשנה זו נישאתי למתילדה ועלינו לארץ ישראל.
שליחו של בן גוריון הגיע לסופיה והמליץ שנמשיך את למודינו בארץ. הגענו ארצה באנייה "בולגריה" באפריל 1949, 25 סטודנטים לפני סיום לימודיהם. סיימנו את הלימודים בשנת 1952 באוניברסיטת ירושלים. היינו המחזור הראשון שסיים את לימודיו בבית הספר לרפואה וקיבלנו את תעודת ההסמכה מידי בן גוריון. בשנת 1952 עבדתי במעברות בקרית עמל, אל רואי וקריית חרושת בתנאי מחסור בתרופות.
הייתי רופא גדודי בגולני. השתתפתי בניסוי משמעת המים שהייתה נהוגה בצה"ל בקורס קצינים ושבוטלה עקב המלצתנו. במלחמת קדש השתתפתי בקרב רפיח ואל עריש. במלחמת יום כיפור גויסתי לבית החלמה "מגידו" שבחיפה. שוחררתי משרות מילואים בגיל 54 בדרגת רב סרן.
ב-1956 עבדתי בבית החולים הגריאטרי בשער מנשה, שם התגוררו הוריי. בשנים 1956 - 1963 השתלמתי ברנטגנולוגיה בבית החולים "בלינסון" שבפתח תקוה. בשנים 1963 - 1989 עבדתי כרנטגנולוג במרפאה המרכזית של קופת חולים בחיפה. המשכתי לעבוד כפנסיונר בקופת חולים "מכבי" עד שנת 2001.
נולדו לנו שלושה ילדים: יוסי - ארכיטקט, מנחם - רופא גיניקולוג, ונורית - מורה בחינוך מיוחד.
זכינו ליהנות משישה נכדים: שיר, עידן, עומר, מתן, עדו ועופר.
כעת אני מתגורר בדיור המוגן "עד 120" בהוד השרון. |
|
|